העתירה הינה כוללנית ונעדרת תשתית עובדתית ראויה. נפסק זה מכבר כי בית משפט זה לא ידון בעתירה כוללנית המעלה שאלות בעלות אופי תיאורטי-אקדמי ואינה מבוססת על מערכת עובדות או נסיבות קונקרטיות.

התבקש בית המשפט להוציא צו על-תנאי, המורה למשיבים לבוא וליתן טעם "מדוע לא פעלו [...] עד כה לקידום הליכי התכנון, כפי שנקבע בפסק הדין שניתן בבג"ץ 2771/21 [...] ולפיו הוסכם עם המשיבה [1] [...] לחדש את התכנית המפורטת להסדרת התיישבות העותרים במקומם הנוכחי ביישוב כסייפה". 

העותרים טוענים כי הם פועלים במשך שנים לצורך הסדרת מגוריהם, ולעומת זאת המשיבות גוררות רגליים ומונעות את קידום הסכמי ההסדרה. 

מדוע לא תיכלל העותרת ברשימת היישובים שהוגדרו כאזור עדיפות לאומית על-פי החלטת הממשלה, "חרף דמיון מהותי למקבלי הזכאות הסמוכים לה, בניגוד לעקרונות השוויון, האחידות והסבירות המנהלית".

הגיש העותר עתירה מתוקנת כנגד החלטת המפקד הצבאי. הוא טען בה כי ההחלטה של המפקד הצבאי חורגת ממתחם הסבירות משום שלא קיימת סכנה ביטחונית ממשית הנובעת מהמבנים. בכל הנוגע למבנה המערה נטען כי המערה הייתה קיימת מאז ומתמיד ולא ברור כיצד שיפוצה עשוי להוות סיכון.

אילו העותר היה מקדים לעתירתו פנייה מוקדמת לרשות, ייתכן כי היה מגלה, למשל, כי הרשות מבצעת חקירה ביחס לדיווחים מושא עתירתו – ובכך הייתה עתירתו מתייתרת. 

דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המפקד הצבאי.

לא נותר לנו אפוא אלא לקבל את העתירה בבג"ץ 7059/23 ולהוציא מלפנינו צו מוחלט המורה למשיבות 2-1 להחליט האם העותרת זכאית לרישיון כגוף נותן הכשר בהתאם לאמות המידה שנקבעו בחוק הכשרות הקיים; ואם כך הוא הדבר – להנפיק לעותרת רישיון כאמור.

טענתו המרכזית של העותר היא כי החלטת מפקד המחוז אינה מנומקת, ובפרט כי לא נאמר לו מה "הסיבה בגינה הוא מורחק, מי הודיע לו על סיבה זו ומתי", וכן נטען כי הוא לא הוזהר קודם למתן ההחלטה כנדרש.

בעתירה נטען כי על פי מדיניות צה"ל, מי שהיה במעמד "בן ישיבה" עד למועד פקיעת החלטת הממשלה מס' 682 "השירות בצבא הגנה לישראל והוקרת המשרתים" מיום 25.6.2023 (להלן: החלטת הממשלה), לא נקרא לגיוס עד להשלמת הערכות צה"ל לקבלת תלמידי ישיבות.