המקרה שלפנינו רחוק עד מאוד מלהיכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים ונדירים של התערבות בהחלטת רשויות התביעה. 

טענותיו הפרטניות של העותר ביחס לצו ההריסה שהוצא נגד המבנה נסבות על החלטות שניתנו בהליך שהתנהל בבית משפט השלום בהתאם להוראות הרלוונטיות בחוק התכנון והבניה. 

הותרת צו הירושה על כנו מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי שכן לא ניתן לו יומו בבתי הדין; וכי צו הירושה פוגע בעקרונות הצדק הטבעי וביטולו נדרש כסעד מן הצדק.

בית הדין הגדול שגה בקביעתו לפיה בית הדין האזורי מוסמך לדון בתביעת הגירושין, וזאת מאחר שמסירת כתב התביעה לבא-כוחו אינה עונה לאחת מהחלופות הקבועות בסעיף 4ב1(ג)(1) לחוק בתי דין רבניים.

כלל טענות העותרים – כמו גם טענות של גורמים נוספים הנוגעים בדבר – עתידות להישמע בפני הוועדה הגיאוגרפית, ובמסגרת עבודתה יובאו לעיונה ככל הנראה גם חומרים רלוונטיים נוספים.

דרישתם של העותרים כי ישולמו לחברה הסכומים המגיעים לה בגין עבודות שהיא כבר ביצעה – מקומה להתברר בהליכים האזרחיים המתאימים לכך.

נוכח שחרורו של העותר ממעצר, הסעד שהתבקש בעתירה התקבל, והיא אינה אקטואלית עוד.

התקבלה החלטת ממשלה מס' 3303, שבה נקבעו "כלי הסיוע המתאימים לעיר נתיבות בעקבות אירועי השבעה באוקטובר 2023 והשלכותיהם". בהתאם לכך נטען, כי "העתירה, אשר ביססה את הסעד שהתבקש בה על החלטה 980, נשענת על תשתית עובדתית ומשפטית אשר אינה רלוונטית עוד", ומשכך – דינה להימחק.

הקמתו של קו הביוב אינה חוקית ומנוגדת לדיני התפיסה הלוחמתית החלים באזור; מנוגדת לחובתו של המפקד הצבאי לשמור על רכוש התושבים המוגנים; ו-"לוקה בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר מידתיות".

כבר נפסק כי אין חובה כללית להעביר לחשוד טיוטת כתב אישום עובר לעריכת שימוע, גם אם הדבר ראוי במקרים המתאימים.