העותר טוען כי הדרישה להפקדת ערובה כספית כתנאי לערעור על החלטת פסלות פוגעת בזכות הגישה לערכאות ומונעת ביקורת על שופטים בשל חסם כלכלי, וכן פוגעת במראית פני הצדק ובאמון הציבור במערכת המשפט, במיוחד שאין בערעור מסוג זה משיב בעל אינטרס כספי המצדיק הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

העותר מסביר כי לקראת הסגרתו הוא נדרש להסדיר עניינים שונים, ובין היתר לבצע בירורים רפואיים "הקשורים בתסמינים הולכים וגוברים שהעלו באחרונה חשד לרקע לבבי" (סעיף 3 לעתירה). בהתאם, סבור העותר כי יש לאפשר לו להשלים את הבירורים.

העותר טוען כי החלטת הוועדה להרחיקו ממליאת הכנסת פוגעת באופן בלתי-מידתי בזכות היסוד שלו לחופש הביטוי הפוליטי, בזכותו לבחור ולהיבחר, בזכות הציבור לדעת, וכן, לטענתו, ההחלטה שוללת ממנו את היכולת למלא כשורה את תפקידו הציבורי-פרלמנטרי.

דין העתירה להידחות על הסף בשל היעדר זכות עמידה לעותרת ואף לגופו של עניין בשל בהיעדר עילה להתערבות. כידוע, אין מקום להידרש לעתירה ציבורית, מקום שבו קיים נפגע ישיר, אשר אינו פונה בעצמו לבית המשפט לבקש סעד.

בעיקרו של דבר, נטען בעתירה כי פסק הדין אינו מנומק, וכן כי הגילוי הנאות המתועד בפרוטוקול הדיון אינו משקף נאמנה את הדברים שנאמרו, ובנסיבות אלה יש להורות על דיון מחודש בפני הרכב אחר.

העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק. פרסום השימוע – שהוא הסעד המרכזי שהתבקש בעתירה – כבר הושג. בשלב זה, ובהתחשב בהתקדמות המתוארת ובתהליך שהחל, אין אפוא הצדקה גם לתת סעדים נוספים.

בית המשפט לענינים מינהליים מוסמך לדון בהחלטת השר, שניתנה כאמור לפי חוק הוראת השעה (ראו: פרט 12(3א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000), ומשכך עומד לעותר סעד חלופי כאמור.

במוקד טענותיהם של העותרים עומד החשש מפני פגיעה בזכות הייצוג שלהם. העותרים מדגישים את המובן מאליו – כי זכות הייצוג היא זכות משמעותית שאין לפגוע בה ללא סמכות, ולטענתם – הוועדה לא הוסמכה באופן מפורש די הצורך לפגוע בצורה קשה בזכותם לייצוג משפטי.

הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה היה להודיע למשפחת עותר 1 על-ידי מי הוא מוחזק ומה מצבו. עניינו של סעד זה בא על פתרונו במענה העובדתי שניתן על-ידי המשיבים.

נוכח ההסברים שניתנו ביחס למועדים שבהם צפויות להתקבל החלטות עדכניות בעניין מינוי דיינים – אין עילה להתערבותנו.