לא קמה עילה להתערבות בשיקול הדעת הנתון למשיבים בכל הנוגע למדיניות אכיפת החוק ולקביעת סדרי העדיפויות בנדון דידן; ומשכך הוא, דין העתירה להידחות.

הסוגיה הרגישה שבפנינו מורכבת מבחינה ביטחונית, טעונה מבחינה חברתית, ושנויה במחלוקת מבחינה ערכית. אולם היא אינה סוגיה משפטית. החלטת הממשלה מושא העתירה היא החלטה בעלת אופי מדיני-ביטחוני מובהק. ככזו, היא מצויה בגרעין הקשה ביותר של סמכויותיה ושיקול דעתה של הממשלה.

האיזון הנדרש בין האינטרסים והערכים הסותרים עמד נגד עיני חברי הוועדה, והוראת סעיף 1(ב) לחוק נוסחה בכוונת מכוון כהסדר שלילי שנועד למנוע צילום וצפייה שלא על פי הוראות החוק.

אף אם טענתם של העותרים כי במקרקעיהם נותרו רכיבי פלישה כלשהם נכונה היא, דומה כי עיקר רכיבי הפלישה סולקו במסגרת שלל פעולות האכיפה שביצעו גורמי המשיבים 5-1 במקרקעין.

בעתירתה חוזרת העותרת על הפגמים והכשלים הנטענים בחקירת המשטרה ובאי-הגשת כתבי אישום בסעיפי העבירה המפורטים בערר, תוך שהיא מפנה בהרחבה לעדויות ולראיות אשר בתיק.

נטען כי דחיית העתירה תגרום לעותר נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו בשלב הערעור על גזר הדין הסופי.

העתירה הוגשה על רקע פניותיה של העותרת למשיבים בדבר "הסרתו של מטרד בטיחותי חמור ברחוב אופירה 9 מישור אדומים [...] בעקבות פעילות של מכון הרישוי 'טסט אריה'".

לשיטת העותרות, חלוקת התמיכות באופן המתואר לעיל נגועה באפליה פסולה כלפי הציבור המסורתי והרפורמי בישראל וכלפיהן; פוגעת בשוויון בהקצאת משאבים, בחופש הדת ובעקרון הפלורליזם הדתי; והיא בלתי סבירה ונגועה בשיקולים זרים.

בעתירה נטען כי ההחלטות בעניין התקבלו בחוסר סבירות קיצוני ומבלי שהאירוע נחקר במידת העמקות הנדרשת. עוד הצביעו העותרים על אמירות בלתי ראויות מצד מי שהיו מעורבים בחקירה בשלביה המוקדמים.

מוקד העתירה שלפנינו הוא אפוא, בשיקול הדעת הנתון לשר המשפטים בגדרי סמכותו ל"ביצוע הסגרה" לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה.