לא נפל פגם בהחלטת המשיב להוציא את הצו המצדיק את התערבותנו.

על פי הנטען בעתירה, הבקשה הראשונה שהגישה המשיבה בנוגע לשינוי מקום המגורים נדחתה על ידי בית הדין האזורי ביום 5.3.2023 – אשר אסר עליה להעתיק את מקום מגוריה בלא רשות.

העתירה מלינה על התנהלות קמ"ט מקרקעין בעניין רישום זכויותיה של העותרת 1 במרשם המקרקעין.

הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא להורות למשיבים להימנע מהריסת המבנים. אלא שלעמדת המשיבים, אין כוונה להוציא לפועל את צווי ההריסה בעניינו של העותר בשלב זה ובטרם ימוצו ההליכים בבקשה למתן היתר בניה שהגיש העותר, כאשר עד אז מוקפאים הליכי האכיפה נגד המבנים על פי דין.

לטענת העותר, מאחר שעסקינן במבנה שנבנה זה מכבר, הרי שבמצב החוקי הקיים, אין בידו כל אפשרות לקבל היתר בניה כדין. נטען כי על פי חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966.

העותרים טוענים כי צו התפיסה המתוקן הוצא בחוסר סמכות ונעדר כל הצדקה חוקית או עניינית, תוך חריגה מסמכותו של המפקד הצבאי.

המפקד הצבאי אינו מוסמך להסתמך על צו הריסה תכנוני לשם ביצוע הריסה למטרות ביטחוניות, משעומדים לרשותו כלים חוקיים ייעודיים לכך.

עיקר טענתם נסובה על היעדר תמיכה של בכירי מערכת הביטחון בתכנית ההשתלטות הצבאית על העיר עזה.

התנועה טוענת כי ההחלטה נתקבלה על בסיס תשתית עובדתית לקויה, שכן הנגיד והמפקח לא נועצו טרם קבלתה בוועדה לצמצום הריכוזיות, שהוקמה מכוח סעיף 40 לחוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013.

משהחוזר הנתקף בעתירה נמצא בשלבים מתקדמים של תהליך תיקון, וכבר הופץ להערות הציבור, הרי שחל שינוי בתשתית העובדתית שבבסיס העתירה, והיא אינה אקטואלית עוד במתכונתה הנוכחית.