בעניין זה עומד לעותרת סעד חלופי. כפי שהובהר לא פעם, טענות המכוונות כלפי ביצוע צווי הריסה מכוח חוק התכנון והבניה יש להפנות לבתי המשפט המוסמכים לדון בכך, ולא לבית משפט זה.

לטענת העותרים, הם רכשו זכויות בקרקע, בין היתר מכוח סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני משנת 1274 להג'ריה (1858) (להלן: חוק הקרקעות העותמני) ומכאן שהם מחזיקים בקרקע כדין, ויש להורות לממונה לחתום על הבקשות להיתר בניה כך שניתן יהיה לדון בהן לגופן.

העותרים טוענים כי בתחילת השנה החליטו המשיבים לחדול מהנפקת תגי חניה לנכים, וזאת מבלי לתת פתרון הולם לאנשים עם מוגבלויות.

שאלת העמידה בסטנדרטים החוקיים. מסגרת הדיון נתחמה בגדרי הצו על-תנאי שניתן, והיא ממוקדת בשאלה אם ננקטים צעדים מספיקים שיבטיחו כי לאסירים הביטחוניים יסופק מזון המאפשר תנאי קיום בסיסיים בהתאם לדין החל.

"המהות העיקרית של עתירה זו אינה בקשה מבית המשפט כי יורה לממשלה להסכים להסכם להפסקת המלחמה בתנאים אלה או אחרים. המהות העיקרית של עתירה זו, [...] היא הדרישה מהממשלה לספק הצדקה מפורטת למדיניותה, כדי שזו תעמוד למבחן הציבור".

העתירה הצביעה על קשיים בכל הנוגע לאופן חלוקת המלגות לתלמידי ישיבות.

באשר לא נקבעה התקופה לביצוע צווי ההריסה על ידי המשיבות, נטען שאין הן רשאיות לבצע את צווי ההריסה, וכי מדובר בניסיון שלהן לתקן את גזר הדין שניתן עוד בשנת 2005.

בגוף העתירה טוען העותר הן נגד אופן קביעת ההרכב ומועדי הדיון בעתירות בעלות חשיבות ציבורית מיוחדת, על ידי נשיא בית משפט זה, בכלל; הן נגד הקביעה הספציפית של ההרכב ומועדי הדיון, בדנג"ץ 70105-05-25, בפרט.

 משרד החינוך אינו רשאי לשלם את התגמול לעובדים לפי מתווה התיגמול הנתקף, שהרי רשימת ההצטיינות בכל שנה נקבעת על סמך הישגי מחזור התלמידים שסיים בשנת הלימודים הקודמת, ומשכך יש לשלם את התגמול למורים שלימדו את התלמידים במחזור זה – ולא למורים שמלמדים בבית הספר בשנה שבה התפרסמה רשימת ההצטיינות.

בעתירתה, טוענת העותרת כי אין למשיבים סמכות לתת צו ביחס למקרקעין הנמצאים בשטחי העירייה שבשליטת הרשות הפלסטינית. כמו כן, לשיטתה, חישוף המקרקעין אינו אלא הפקעת זכויותיה של העותרת במקרקעין.