המשיבים לא שללו את האפשרות כי העותר יגיש בקשה חדשה למפקד הצבאי לקידום הליך הרישוי בעניינו, ככל שירצה בכך. הסכמה זו מייתרת את הצורך לחוות דעה בטענות הצדדים לגופן.

אין מחלוקת של ממש על הדין המחייב בנסיבות העניין; וכבר נקבע לא אחת, כי בית משפט זה אינו נותן צווים המורים לרשויות המדינה "לפעול בהתאם לדין".

משנחתם חוזה החכירה, כך שזכו העותרים בסעד שנתבקש על ידם במישור החוזי (כאשר הסעד לו עתרו במישור התכנוני נתקבל למעשה כבר במסגרת התשובה המקדמית), הרי שנשלם הטיפול בהליך דנן; העותרים יוצאים עתה כשמלוא מבוקשם בעתירה – בידם. 

כתב האישום נסב על חלקם של העותרים באי-הבטחת שלומן של סוהרות ששירתו בבית הסוהר מפני התנכלות מינית מצד אסיר ביטחוני שהוחזק בו.

טוענת העותרת כי הדירה נרכשה אמנם במקור על-ידי בן זוגה לשעבר, אך ב-15 השנים האחרונות הלה אינו מתגורר בה, ואילו היא שנושאת לבדה בתשלומי המשכנתא וכיוצא באלו. בהמשך לכך, נטען כי בהסכם הגירושין שבין השניים סוכם כי העותרת תקבל את הדירה בישראל ואילו בן זוגה לשעבר יקבל דירה באוקראינה.

טענתו, מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות את התערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

בעתירתו, שב העותר על טענתו העיקרית שלפיה ייתכן אחד משני מצבים: או שגרסתו נכונה, ואז לא אירע דבר בינו לבין המתלוננת; או שגרסתה של המתלוננת היא הנכונה – אולם גם במצב זה, לא ניתן לייחס לו ביצוע כל עבירה.

בעתירה דנן תוקפים העותרים את החלטתו של השופט החוקר ואת סירובו של בית החולים להעביר את גופת המנוח לנתיחה שלאחר המוות.

כעת, העותר מבקש לקבל דגימות ביולוגיות שנלקחו מנפגעת העבירה ביום 6.5.2013 (להלן: הדגימות), לצורך בדיקתן על ידי מומחה מטעמו; ולחלופין כי תבוצע בדיקה של דגימות אלה על ידי מומחה מטעם המדינה. 

טענתו העיקרית של העותר הינה כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בהסדרי השהות בנוגע לילדים הקטינים שלו ושל המשיבה.