לטענת העותר, החלטת בית המשפט "פוגעת פגיעה אנושה בזכות המבקש [העותר בענייננו – י"ו] להגן על עצמו ובזכותו לניהול הליך הוגן".

טען כי ההליכים אשר הובאו כאסמכתאות בעתירה ובפנייה המוקדמת – אכן מבססים את הצורך בפרסום הנחיה נוספת שתביא לאחידות; וטען כי המנגנונים השונים הקיימים בדין, אליהם הפנו המשיבים, אינם מאיינים צורך זה.

לטענת העותר, המשיבים מקיימים מדיניות מפלה לפיה בקשות לפרישה מוקדמת של קצינים בכירים מתקבלות, בעוד בקשות דומות של "שוטרים מן השורה" – נדחות.

נקודת המוצא של העותרת היא שנבצרות קבע של ראש ממשלה, כמובנה בסעיפים 16(ב) ו-20(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, אינה מוגבלת ללקות נפשית או גופנית, וכי עשויים לבוא בגדרה מצבים נוספים, כגון הימצאות בניגוד עניינים. 

בעתירה נטען כי המנוחה הייתה זכאית לרכוש את הדירה בהנחה של 90%, מכוח הוראות חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 (להלן: חוק הדיור הציבורי או החוק); וכי בשנת 2013, גורם במשיבה 1 (להלן: עמידר) הבטיח למנוחה ולעותר כי גם האחרון יוכל לרכוש את הדירה בהנחה כאמור, אף לאחר פטירת המנוחה.

טוען העותר כי הודעות ההריסה מפרות את המשפט הבינלאומי ההומניטרי נוכח הפגיעה הקשה בזכות לקניין, לקורת גג ולכבוד, בפרט נוכח ההיקף הנרחב של ההריסה. 

ניכר כי חל שיפור משמעותי במאמצי האכיפה מצד המשיבים, וכי קיימת מחויבות להמשך אכיפה ונקיטת אמצעים שונים בתחומים שונים לשם שיפור אופיו של המרחב הציבורי והגברת הביטחון האישי של תושבי השכונה.

לאזרחי ישראל עומדת הזכות לדעת את תוכן ההסכמות שהושגו בין ממשלת ישראל לבין ארגון הטרור חמאס; וכי מאחר שראשי ארגון הטרור מכירים את פרטי ההסכם המלא, אין נימוק ביטחוני המונע את פרסומו.

מכאן העתירה שלפנינו, אשר מכוונת נגד החלטת המל"ג מיום 16.7.2024, לבחור במכללת סכנין, ולא בעותרת, כמוסד הזוכה בהליך הקול הקורא, ונגד החלטתה הדוחה את הבקשה לדיון חוזר.

מבקשת העותרת לחייב את המשיב בסכום המזונות המוגדל, וזאת החל מחודש יוני 2022.  בעיקרו של דבר, העותרת טוענת כי היא מגדלת את הילדים לבדה ונושאת בכל הוצאותיהם החל מהמועד האמור; כי מצבה הבריאותי והכלכלי קשה; וכי היא נתונה בחובות לגורמים שונים.