במסגרת העתירה ביקשו העותרות כי יבוטל סעיף 19 לחוק וכי תיקבע צורת מימון חלופית למיזם שתהא פחות פוגענית ביחס לבעלי המקרקעין עליהם חל החוק; לחלופין, כי ישונו הוראות סעיף 19 כך שתצומצם הפגיעה.

ביום 10.4.2024 התקיים דיון בבקשה לפני הוועדה, וביום 4.6.2024 ניתנה בה החלטה. בהחלטה עמדה הוועדה על השיקולים שעליה לשקול בבחינת השעיה, כפי שאלה מפורטים בחוק הרשויות המקומיות, ובהמשך לכך קבעה כי די בחומרת העבירות המיוחסת לעותר כדי להצדיק את השעייתו כל זמן שאשמתו מתבררת. 

בעתירה הוסבר כי מאז סגירתו של מעבר רפיח ביום 7.5.2024 ישראל שולטת בכל הכניסות והיציאות מרצועת עזה, כך שחולים ופצועים הנזקקים למענה רפואי שניתן לקבלו רק מחוץ לשטח הרצועה אינם יכולים לצאת ממנה.

לטענתו, במהלך שירותו נחתם מולו הסכם שיקום שאינו נמצא ברשותו. על פי האמור בעתירה, למיטב זכרונו של העותר, הובטח לו בהסכם השיקום כי מעמדו בישראל יוסדר באופן קבוע.

במסגרת התיקון, הוארך היתר לירי בכלבים משוטטים באזור עוטף עזה, משאלה נכנסו לשטח ישראל בהיקפים נרחבים ביותר, על רקע הלחימה והרס גדר המערכת בעקבות אירועי שמחת תורה התשפ"ג, יום 7.10.2023.

העותר הגיש בקשה לביטול פסק הדין וטוען כי בעתירתו לא כיוון לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. לחילופין מבקש העותר כי נשוב ונדון בעניינו.

ביחס לטענות העותרים המופנות כלפי החלטת הנפקדות, הרי שיש לדחותן על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. זה מכבר, נפסק כי "דרך המלך" לבירור טענות המופנות כנגד הכרזה על נכס כנכס נפקד היא במסגרת הליך אזרחי.

בעתירה טען העותר כי החלטת בית הדין הרבני הגדול ניתנה בחוסר סמכות; מהווה "בלוק חוסם לבעלי הדין להגיש תביעה" אשר פוגעת בזכות יסוד שלו.

מדוע לא יימנעו מ"התערבות בלתי חוקית בפעילות ובתכנים האומנותיים" של עותרת 1 (להלן: התאטרון); יימנעו מ"נקיטת פעולות אכיפה בלתי חוקיים" (כך במקור) כנגד העותרים; ותוכרז התערבות משיבה 1 (להלן: המשיבה) בתוכנית האומנותית של התאטרון, לרבות איסור על הקרנת סרטים, כבלתי חוקית.

טענות בא-כוחו של העותר התמקדו בעניין מקדמי שאינו נוגע לחומר הבטחוני עצמו. על-פי הנטען המערער סובל מבעיות נפשיות ומטעם זה יש מקום לבחון את התאמת השימוש בכלי של מעצר מינהלי.