העתירה דנן הוגשה בנימוק כי זו "נותרה האפשרות היחידה" בפני העותרים (סעיף 72 לעתירה). ואולם, פשיטא כי הסבר זה אינו מצדיק עקיפה של סדרי הדין המקובלים, ובוודאי שאינו מגלה עילה להתערבות על פי אמות המידה האמורות.

במסגרת העתירה שלפנינו מלין העותר, עורך דין ונוטריון וותיק, על התנהלותם של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופט רמי בז'ה) ושל חלק מעורכי הדין המייצגים את הצדדים בתלה"מ 34872-06-22 ובתלה"מ 29787-11-22. התנהלות זו מצדיקה, לעמדת העותר, כי נורה על פתיחת הליכים פליליים ומשמעתיים נגד המשיבים 4-2, עורכי הדין המייצגים את המשיבה 5 בהליך לפני בית המשפט לענייני משפחה.

ביטול פסק דינו של בית משפט השלום מיום 23.4.2023 בת"א 71160-10-18 בעניינה של העותרת, אשר דחה את תביעתה להשבת סכום של כ-1.2 מיליון ש"ח – סכום אשר נטען כי נגבה בגין דמי ארנונה לשנים 2015-2004 שלא כדין; כי נצהיר שהעותרת פטורה מתשלום ארנונה בגין הנכס מושא העתירה; וכי נקבע שבקשת רשות ערעור אשר מוגשת לבית משפט זה, על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שדחה בהרכב תלתא ערעור על פסק דין של בית משפט השלום, תידון במותב של שלושה שופטים ולא בדן יחיד.

בשלב זה, עיקר טענות העותרים אינן מתמקדות בחומרי חקירה שלא הומצאו, אלא הן מופנות כלפי הבהרות הנדרשות, לשיטתם, לאחר המצאת חומרי החקירה האמורים.

בקשת העותר, מורה להיסטוריה ואזרחות בחינוך הדתי, כי נורה על ביטול מינויו של הרב יונתן סמואל (להלן: הרב סמואל) למנהל המינהל לחינוך דתי במשרד החינוך, ולחלופין כי נורה על פיטורו של הרב סמואל או על השעייתו מתפקיד עד לבירור החשדות הנטענים נגדו ביחס לתפקידו הקודם.

עיקר עתירתם של העותרים מתמקד בטענתם כי מדיניות הריסת הבתים בהתאם לתקנה 119 לתקנות ההגנה היא מדינות בלתי חוקית הסותרת את כללי המשפט הבינלאומי. 

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בקשת העותרים כי תשונה תכנית מתאר ארצית, במסגרתה אושרה הקמתו של תוואי קווי חשמל בסמוך ליישוב נאעורה, כך שהתוואי שאושר יוסט ויורחק מן היישוב. 

ביסוד הסעדים המבוקשים, טענות חמורות, מצד העותרת, נגד משיב 5 – הרב אסולין. טענות המבוססות, בעיקרן, על תחקיר שפורסם בחודש נובמבר 2016, עת צולם הרב אסולין במצלמה נסתרת.

במסגרת עתירה זו מבקשים העותרים כי נוציא מלפנינו צו המבטל את המכרז שכותרתו "מאגר ספקי תכניות ומענים עבור משרד החינוך", אשר פורסם במסגרת "התכנית לגמישות הניהולית למערכת החינוך".

טוענים העותרים כי ועדת העררים שגתה עת דחתה את העררים שכן הוועדה לרישום ראשון לא הייתה מוסמכת לדון בבעלות על המקרקעין היות ומדובר במקרקעין שעברו רישום. עוד נטען כי שגתה ועדת העררים בהתעלמה מהסיבות להפחתת העיבוד משנות השמונים של המאה הקודמת ואילך.