"להחזיר למשרד האוצר את כל התגמולים הכספיים שניתנו לבתיה"ס מצטיינים בשנים תשע"ג-תשע"ד (2024-2013) ...", משום שהתגמולים חולקו על פי מדדים לא גלויים ולא שוויוניים. העותר טוען עוד כי מאחר שמשרד החינוך מסרב להעביר מידע על הישגי בתי הספר המצטיינים, יש לקבוע כי רשימות בתי הספר המצטיינים הן מזויפות.

מטענות העותרים עלתה תמונה מדאיגה של תקיפות חוזרות ונשנות כלפיהם וכלפי רכושם מצד ישראלים, חלקם חמושים, לעתים בלבוש אזרחי ולעתים אף במדי צה"ל.

במסגרת העתירה, מבוקש, כי יינתן צו על תנאי, המורה למפקד הצבאי ליתן טעם מדוע לא יבטול האישור; וכי יינתן צו ביניים המורה על מניעת קידום הליך תכנוני ביחס למבנה עד להכרעה בעתירה.

לטענת העותרת, יש לבטל את פסקי הדין, שלשיטתה רצופים "טעויות שבדין ושגיאות מוסריות חמורות הפוגעות בזכויות הקטינים ומתעלמות ממציאות חייהם המורכבת". 

הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה היה כי נורה לשר לדון ולהכריע בערר ובבקשה לעיכוב ביצוע בעניין צו הסגירה.

בעתירה שלפנינו, שהוגשה ביום 6.1.2025, התבקשנו להורות על ביטול המינוי. זאת, בהתבסס על טענות מהותיות, בדגש על היכרות בלתי מספקת של עו"ד כחלון עם כלל תחומי פעילותה של הנציבות, ואי-עמידתו בתנאי הכשירות הנדרשים לתפקיד; כמו גם על טענות פרוצדורליות, שבראשן טענה לפגם שנפל באופן קיום חובת ההיוועצות.

בעתירה נטען, כי על-אף פניותיו החוזרות והנשנות של העותר למשיבה בדבר אי-התקדמות הליך החקירה, המשיבה לא פועלת בהתאם להחלטת מחלקת העררים ולמעשה 'קוברת את התלונה'. בהקשר זה נטען, כי "הסחבת בטיפול בתלונת העותר מהווה פגיעה חמורה בזכותו כי מכלול פעולות החקירה בעניינו יינקטו במהירות ובאפקטיביות הראויה".

העותר טוען, פעם נוספת, לפגמים מהותיים שנפלו לשיטתו בהליך קבלת ההחלטה של המשיבה, לרבות ביחס לאי צירופו של המזכר להליך הקודם, ושב על גרסתו העובדתית לפיה הוא לא תקף או דחף את המתלוננת.

בעתירה שלפניי העותר מבקש שני סעדים מרכזיים: האחד, לבטל את החלטת בית הדין האזורי בנושא המשמורת מיום 16.1.2025; והשני, להורות על עיכוב כלל ההליכים המתנהלים בבית הדין האזורי עד להכרעה בשאלת סמכותו – ובכך למעשה לבטל את החלטת בית הדין הגדול לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע על להכרעה בערעור מיום 1.1.2025.

טען העותר בעתירה כי הוא נתון למעצר בלתי חוקי, וביקש צו הביאס קורפוס. העותר הוסיף כי גם אם הוארך מעצרו בצו חדש, לשיטתו צו זה בטל מעיקרו משום שהצו לא הובא לפני ביקורת שיפוטית תוך 12 ימים ממועד הינתנו.