בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה על ביטול "חוות דעת" שניתנה על ידי משיבה 1 ביום 7.9.2023, לפיה חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, התשמ"ג-1983 (להלן: החוק) "בטל ואינו תקף ביחס לפרסום ושיווק הסם המסוכן מסוג קנבוס, למרות שאין מחלוקת שהינו משווק כמוצר עישון". 

העותרת טוענת בעתירתה, הנתמכת בלמעלה מ-1,500 עמודים של נספחים, טענות רבות, חלקן נטולות זיקה למסגרת המשפטית הנתונה או לסעדים שנתבקשו בעתירה. 

בעתירה התבקשו המשיבים, בין היתר, לספק מידע בדבר מקום הימצאו, בנוגע לבסיס המשפטי להחזקתו, וכן לדווח מה מצבו והאם מצא את מותו בזמן שהוחזק על ידי כוחות צה"ל.

העתירה הקודמת נמחקה כאמור, בהסכמת הצדדים, בשל הצורך לברר תחילה את זהות הזוכה בעיזבונו של המנוח – הכרעה שיש לה השפעה ישירה על בירור הטענות המועלות בעתירה. כך, שכן אם יתברר כי בן המנוח זכאי לעיזבונו, הרי שבסבירות לא מבוטלת העתירה תתייתר.

העותרים סבורים כי יש להורות למשיבים, שר האוצר והשר לביטחון פנים, לפעול לתיקונו של חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: החוק). זאת, באופן שיאפשר להכיר, לצורכי פנסיה, בתקופת שירות החובה בצה"ל של מי שהתגייסו למשטרת ישראל ולשירות בתי הסוהר לאחר חודש דצמבר 2000 ועד המעבר לפנסיה צוברת בחודש ינואר 2004.

הגישו המשיבים את תגובתם לעתירה, ובגדרה טענו כי אין אינדיקציה למעצרו או להחזקתו של העותר בעבר או בהווה – הן לפי גורמי צבא, הן לפי שירות בתי הסוהר.

העותרת טוענת כי הדרישה להמציא אישור בדבר ויתור על אזרחותה הרוסית היא "הפרה של פסק הדין והחלטה של כבוד בית המשפט ע"י המשיבה מבחינת הזמן", שכן לא ניתן להמציא אישור כזה תוך פרק זמן קצר; כי לא ניתן היה לקבל אישור כזה עובר למתן פסק הדין, ולמעשה אין אפשרות לקבלו בכלל.

הגישו המשיבים את תגובתם לעתירה, ובגדרה טענו כי אין אינדיקציה למעצרו או להחזקתו של העותר בעבר או בהווה – הן לפי גורמי צבא, הן לפי שירות בתי הסוהר.

הגישו המשיבים את תגובתם לעתירה, ובגדרה טענו כי אין אינדיקציה למעצרו או להחזקתו של העותר בעבר או בהווה – הן לפי גורמי צבא, הן לפי שירות בתי הסוהר.

על-פי המידע שנמסר מגורמי המשטרה הצבאית – אין אינדיקציה למעצרו או החזקתו של העותר על-ידי כוחות הביטחון בעבר או בהווה.