בו ביום פנה בא-כוחה של העותרת לפרקליטות בבקשה לשקול מחדש את הסדר הטיעון. בפנייתו זו הוא הטעים כי העבירה שבה הואשמו המשיבים בכתב האישום המקורי היא עבירה חמורה שהעונש הקבוע בצידה הוא עשרים שנות מאסר, וכי הענישה המוצעת במסגרת הסדר הטיעון אינה משקפת את חומרת המעשים המיוחסים למשיבים.

העותרים, דייגים מקצועיים בעלי כלי שיט קטנים העוגנים במעגנה, מבקשים כי נורה למפקד הצבאי לבטל את השינוי שביצע בצו סגירת השטח הימי, המורה על איסור שהיית כלי שיט קטנים במעגנת נהריה.

העותר טוען נגד ההחלטות שהתקבלו בעניין מועד הקרע, מכירת דירת המגורים, הרכב וכספי הגמלה. לטענת העותר, לא היה מקום לאזן את רכבו משום שמדובר בעניין רפואי. כן לא היה מקום לנהל את הליך מכירת דירת המגורים באופן בו נוהל, שכן נגרם לו כתוצאה מכך נזק כלכלי. עוד נטען כי בית הדין הגדול ובית הדין האזורי התעלמו מראיות אותן הציג העותר לתמיכה בגרסתו בעניין מועד הקרע.

"להודיע למשפחת העותר, תושב רצועת עזה שנעצר ביום 28.9.2024 קרוב למחסום 'כרם שלום' ומקום הימצאו אינו ידוע, על ידי מי הוא מוחזק; היכן הוא מוחזק ומכוח איזה דין; אם שוחרר או הועבר לגורם אחר – מתי, היכן ולידי מי ומה ידוע להם על מקום הימצאו היום [...] [ו]להכריע אחת ולתמיד מיהו הגורם האחראי על מסירת מידע אודות החזקתו של העותר ואחרים במצבו; להודיע על זהות הגורמים המחזיקים במידע אודות מקום החזקתו של העותר ואחרים במצבם".

בעתירתה, מבקשת העותרת להורות על בטלות החוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 40), התשפ"ד-2024 (להלן: החוק), ולחלופין, לבטל את הסעיפים בחוק שמתירים את אגירת הנתונים שנאספו על ידי מערכת הצילום המיוחדת; חיפוש בדיעבד במאגר הנתונים; והכללת התראות בזמן אמת. עוד מבקשת העותרת כי יפורסמו הנהלים המשטרתיים בנושא.

בעתירה נטען, בעיקרו של דבר, כי הוראות סעיף 40א הנ"ל פוגעות שלא כדין בזכויות חוקתיות של הפרט, בהן חופש התנועה וחופש העיסוק.

העותר הגיש בקשה לביטול צו הסילוק, בה טען כי המשיבים לא הוכיחו כי מדובר במבנה חדש; כי ההוראה אינה מנומקת וניתנה משיקולים זרים; כי מדובר באכיפה בררנית, שאינה מידתית ושעוקפת את הליכי התכנון והבנייה הנוהגים באזור. לבסוף, נטען כי ההוראה מפרה את הוראות הדין הבינלאומי.

בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים ליתן טעם "מדוע לא ינחו את חברי הכנסת, חברי הממשלה ונבחרי הרשויות המקומיות שלא "לחסום" גולשים בחשבונותיהם ברשתות החברתיות, או למחוק תגובותיהם, אלא במקרים חריגים, כאשר הדבר עולה בקנה אחד עם פסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועומד במבחן 'הוודאות הקרובה'".

בעתירתו טוען העותר, בעיקרו של דבר, כי בית הדין הגדול, כמו גם בית הדין האזורי, שגו בפרשנותם את הוראות החוק. לטענתו, בית הדין האזורי אינו מוסמך לדון בתביעת האישה מאחר שניתן לסדר את הגט בבית הדין בליאון שבצרפת – מדינת מושבם של הצדדים.

"מדוע לא תימשך הטבת המס לתושבי מועצה מקומית מיתר עד חלוף שנתיים ממועד פרסום ההודעה בדבר חדילת היישוב להיות יישוב מוטב, לפי סעיף 11(ו) לפקודת מס הכנסה".