העותר טוען כי ההחלטה התקבלה ללא נימוק מספק; ללא התייחסות למאפייניו הפרטניים; מבלי שהוצגו כראוי הנתונים עליהם התבסס מד"א בהחלטתו; וכאשר תנאי הקבלה המלאים לקורס, מעבר לתנאי הסף, לא פורסמו. 

העותרת טוענת כי היא פעלה בהתאם להוראות סעיף 40(א) לחוק: היא הצהירה בפני דיין בבית דין רבני על כך שטעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה לשרת בשירות בטחון; כי היא שומרת כשרות; וכי אינה נוסעת בשבת. 

בעתירתם, הציגו העותרים שורה של פגמים אשר נפלו לשיטתם בכל אחת מן ההחלטות האמורות. כמו כן, הם טענו כי העובדות המתוארות לעיל מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיה של ועדת העררים.

העתירה שלפנינו, אשר הוגשה בשנת 2021, נסבה בעיקרו של דבר על הדרישה כי מעצרים יזומים באזור יהודה ושומרון (להלן: האזור) מכוח הצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו בדבר הוראות ביטחון) יבוצעו על-פי צו מעצר שיפוטי, למעט בנסיבות שבהן פניה לקבלת צו כאמור תסכל את תכלית המעצר. בין השאר, נטען בה כי יש לקבוע נוהל בעניין זה.

עניינה של עתירה זו הוא בקשת העותרת להורות לרשות המסים לחדול מהתנהלות במסגרתה סטודנטים המועסקים על ידה (להלן: סטודנטים) מוסרים לנישומים הודעות לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963.

בעתירה שלפנינו, מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטת המשיבה 2, הוועדה לבחינת תפיסת רכוש והיתכנות החרמתו (להלן: הוועדה) מיום 10.6.2024, במסגרתה המליצה למשיב 1, מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (להלן: המפקד הצבאי), להחרים את הטובין של העותר שנתפסו על ידי כוחות צה"ל.

במוקד העתירה שלפנינו ביטול זכאותה של העותרת לקצבת ניידות, ודרישה להחזר הלוואה עומדת והלוואה מקרן הלוואות, על רקע אי-עמידתה בדרישה להצגת "מורשה נהיגה" בהתאם להוראות "הסכם בדבר גמלת ניידות" שנחתם בין מדינת ישראל לבין משיב 1, המוסד לביטוח לאומי.

עניינו של סעד זה בא על פתרונו במענה העובדתי שניתן על ידי המשיבים, מענה שנהנה מחזקת התקינות המנהלית שלא נסתרה.

יש ליתן צו על תנאי "המופנה למשיב והמורה לו ליתן טעם מדוע לא יבוטלו החלטותיו מיום 17/09/24 ומיום 19/09/2024, שעניינן צו הרחקה שניתן במעמד צד אחד, שכן הן נגועות בפגמים קשים לרבות אי הנמקה, ולרבות חריגה קיצונית ביותר מסעיפי החוק ותוך פגיעה קשה בחירתו של האדם ובכללי הצדק הטבעי".

הסכם הגירושין נחתם בכפייה, כי נסיעת הילדים למשיב אינה משרתת את טובתם, כי המשיב הזניח את הילדים שעה שלא יצר עמם קשר במשך שנים, כי התסקיר שהוגש מעורר קשיים שונים ועוד. כן נטען, כי פסק הדין פוגע בכללי הצדק הטבעי, ועל כן נדרשת התערבותו של בית משפט זה.