המומחית לא המליצה על הרחבת זמני השהות של העותר עם הקטין, בין השאר על רקע חשש מיצירת ניכור הורי כלפי המשיבה. תחת זאת, צידדה המומחית בקביעת משמורת משותפת וזמני שהות שוויוניים בין ההורים.

העותר טוען כי בית הדין הגדול חרג מסמכותו. לדידו, צו עיכוב היציאה מן הארץ נועד במקורו להבטיח את התייצבותו של העותר לדיון משפטי, בעוד שבהחלטתו מיום 8.9.2024 הפך בית הדין הגדול את הצו, כך לטענת העותר, לכלי לאכיפת ציות לפסק דין.

באמצעות כללי המשפט המנהלי, כביכול, נעביר תחת שבט ביקורתנו סוגיות כגון זמני השינה הניתנים ללוחמים וללוחמות, כמות ימי הריענון וההתארגנות הניתנים להם וכן הלאה, וזאת בימי מלחמה.

בעתירה הוסבר כי היא הוגשה נוכח 'מעשיהם ומחדליהם' של משיבי המדינה, ש"אחראיים על בטחון הפנים והסדר הציבורי בשטחי C, ופועלים בניגוד לחובתם על פי הדין, באופן בלתי סביר ותוך התעלמות מוחלת מחובתם לאכוף [את הדין] ומאפשרים לעברייני הבניה להמשיך ולבנות את המבנים מושא העתירה, אשר הולכים ונבנים בימים אלו, תוך ביצוע עבודות פיתוח ובניה משמעותיות, ללא כל היתר ובניגוד לכל דין, ומבלי שפתחו בחקירה פלילית כנגד מי מהעבריינים".

העותר טוען כי המשיבה נדרשת לקבוע ולפרסם נוהל בנושא המחליפים לחברי האסיפה הבוחרת. העותר סבור שנדרש להבהיר את התנאים לכניסת מחליף כחבר אסיפה ולהסדיר את הליך ההחלפה. עוד הוא טוען כי על הוועדה לקבוע כללים בנוגע לסדרי הליך הבחירות. 

בעתירה טוען העותר כי הארכת כהונתם של רבני התיישבות לאחר גיל 72 היא אפשרית "מטעמים מיוחדים". לטענתו, עמדת הגורמים הרלוונטיים במשיב 1, המשרד לשירותי דת – השוללת מרבני התיישבות את הארכת גיל הפרישה לגמלאות, לוקה בחוסר סבירות קיצוני. 

בקשת העותרת כי המשיב 2, המרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא (להלן: המשיב), יידע את מטופליו "בעבר, בהווה ובעתיד", על שינוי ההרשאות לעיון פנימי במידע פסיכיאטרי של מטופלים, אשר התרחש אצלו בשנת 2022. זאת, תוך מתן אפשרות למטופלים לסגור את התיק ולמנוע חשיפת מידע.

נטען כי ההחלטה העדכנית נוגדת את עקרונות הדין והפסיקה בנוגע לגובהם של דמי המזונות. העותר אף טוען כי ההחלטה ניתנה תוך חריגה מסמכות, וכי היא נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי ופוגעת בזכויותיו.

עסקינן בעניין הנובע מסכסוך בין צדדים להסכם קיבוצי כללי. משכך, האכסניה המתאימה לדיון בסוגיה מושא העתירה היא בבית הדין הארצי לעבודה.

טענתה העיקרית של העותרת, נשענת על הנחה עובדתית שלפיה אי-מינויו של נציב חדש בעת הזאת, נובע מהעדר הסכמה בין השר לבין מ"מ הנשיא באשר לרשימת המועמדים שתועבר לוועדה לבחירת הנציב; וכי אי-הסכמה זו, הינה פועל יוצא של דרישת מ"מ הנשיא כי הנציב הבא ימונה אך ורק מקרב שופטי בית המשפט העליון בדימוס.