לאחר שהמענים שקיבל מהנציב ומהנשיאה, כמו גם ההכרעות השיפוטיות בעניינו, לא השביעו את רצונו, הגיש העותר את העתירה דנן, במסגרתה הוא מבקש סעדים שונים שעיקרם בחינת התנהלותו של הנציב ביחס לתלונת העותר; בחינת התנהלות הנשיאה ביחס לפניותיו; וקיום "דיון מחדש... בבע"מ 4882/22", כלשונו.

לטענתו של העותר, החלטת היועץ המשפטי של המשיבה, אשר מונעת ממנו לשמש כראש צוות, מהווה חריגה חמורה מסמכות, ופסולה מכמה טעמים. כך, לטענת העותר לא ניתנה לו כל הזדמנות להציג את טיעוניו בנושא בטרם התקבלה ההחלטה, ולא התאפשר לו לעיין מראש בחומר עליו התבססה ההחלטה, באופן הנוגד את עקרונות הצדק הטבעי.

העותר תוקף בעתירתו את התוואי שנבחר בתכנית להקמת קו החשמל ומבקש בעיקרו של דבר לאסור על המשיבים לבצע את התכנית בתוואי העוקף, ובתוך כך להורות על שינוי התכנית באופן שקו החשמל יועבר מהתוואי העוקף לתוואי האפס. 

בענייננו, הצורך בשמירה על סודיות תוכנן של טיוטות פסקי דין, עד לפרסום פסק הדין הסופי, לא יכול להיות מוטל בספק. כך מתנהלים בתי המשפט, למעט מקרים חריגים ונדירים, מאז קום המדינה.

בעתירה נטען כי היעדר החלטה של משיבים 2-1 בתיק החקירה לוקה בחוסר סבירות, איננו ראוי או מאוזן, ולא עומד בחזקת התקינות המינהלית. בנוסף, ההתנהלות המתוארת גרמה לעותרת נזקים משמעותיים ובזבוז של שנים רבות מחייה.

בעתירה מבוקש כי החלטת הממשלה הנ"ל, על ההטבות והזכויות הניתנות במסגרתה, תחול גם על מושב יושיביה, חבריו ותושביו.

מבקש העותר כי נבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, ונחייב את המשיבה לפצותו בסכום של 400,000 ₪ ולפרסם התנצלות והבהרה בהתייחס לפרסומים, שתוכנס לתיקו האישי – כפי שביקש בתביעתו.

בעתירה הוסבר על אודות הצורך הדחוף של ענף התעשייה בכוח אדם. הוטעם כי צורך זה, שקיים זה מכבר, קיבל אך משנה תוקף מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. בעתירה נטען כי נכון למועד הגשתה אמנם נעשו אי אילו מהלכים על-ידי המדינה להקל את הנטל על התעשיינים, אך בכך לא די כדי ליתן מענה לצורכי השעה.

היה על מנהל בתי הדין לממש את סמכותו לפי סעיף 26 לתקנות הטוענים הרבניים, ולהגיש את הקובלנה נגד הטוען הרבני. לטענתה, המכתב האחרון ששלח הטוען הרבני אינו שונה במהותו מהמכתבים הקודמים ששלח, אשר נדחו על ידי מנהל בתי הדין דאז, וכי אין בו כדי להוות סעד הולם בנסיבות העניין.

בעתירה נטען כי שלוש תלונות שהוגשו נגד השופט כבוב לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב) נמצאו מוצדקות, וכי בנסיבות אלה, ועל רקע קביעותיו של הנציב בעניינו, מוטלת על המשיב 1 חובה להגיש קובלנה נגדו, משזה נהג, כך על-פי הנטען, שלא כהלכה במילוי תפקידו; התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל; והפר שורה של כללי אתיקה לשופטים.