כעולה מתגובתם המקדמית של המשיבים, הטענות שבמוקד העתירה נבחנות בעת הזו על-ידי הגורמים המוסמכים וטרם התקבלה החלטה סופית בעניינן. במצב דברים זה, העתירה במתכונתה הנוכחית היא מוקדמת, ואין להידרש לה.

בקשתה העיקרית של העותרת, לנוכח הדלפות אלו, היא כי המשיבים יפעלו לפתיחת חקירה פלילית בנושא.

הוראות החוק לחוד ומציאות לחוד – בחירות לתפקיד הרבנים הראשיים טרם נערכו, וזאת על אף שחלפו כבר למעלה מחודשיים מהמועד האחרון לעריכתן על-פי חוק. 

טענתו העיקרית של העותר היא שהחלטת בית הדין האזורי התקבלה מבלי שניתנה לו הזכות להשמיע טיעונים בעניין בכתב או בעל-פה עובר למתן ההחלטה.

במסגרת עתירתם מבקשים העותרים כי נורה למשיבים להימנע מלהעלות את תא"ל בינדר בדרגה ולמנותו לתפקיד ראש אמ"ן, וזאת עד שתתבצע חקירה ביחס לאחריותו לאירועי השבעה באוקטובר. לחלופין, העותרים מבקשים כי שאלת מינויו של תא"ל בינדר לתפקיד ראש אמ"ן תובא לדיון והחלטה בממשלה.

בעתירתו, טוען המל"ל כי הותרת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה על כנו, תרחיב באופן בלתי סביר את הכיסוי הביטוחי הקיים בחוק הביטוח הלאומי, באופן המחיל אותו, הלכה למעשה, גם ביחס להתנהגויות פליליות קיצוניות ובלתי סבירות.

בעתירה שלפנינו התבקשו שני סעדים: הראשון, כי נורה על ביטולו של "צו ההחרמה שניתן על ידי המשיב להחרמת 'המחרטה' שנתפסה בתוך המסגריה של העותר" (צו שיכונה להלן: צו ההחרמה); והשני, כי נורה על ביטול החלטת הוועדה לבחינת תפיסת רכוש והיתכנות החרמתו, אשר "אישרה את צו ההחרמה".

לטענת העותרים, פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה באשר לסוגית "הודאה והדחה" – מנוגדת לפסיקת בית משפט זה בעניין ע"א 11100/02 חצור נ' דותן (16.2.2004). על כן, נטען כי ערכאות קמא שגו בפסיקתם והתוצאה המשפטית הנכונה חייבת להיות שונה.

המדרשה טענה, בין היתר, כי משנקבע בהחלטת הנציב שאין בסיס לטענת המשיב כי פוטר בשל טענה למעשי שחיתות במדרשה, היה על הנציב למשוך את ידיו מהמשך הבדיקה בעניינו, ומכל מקום, לא הייתה לו סמכות לחייב את המדרשה בתשלום פיצויים.

העותרת טוענת כי החלטת פרקליט המחוז לחתום על ההסדר המותנה היא בלתי-סבירה באופן קיצוני. לטענתה, ההסדר המותנה פוגע באינטרס הציבורי, חורג לקולא מהנהוג במקרים דומים, ולמעשה אף 'עוקף' את החלטת ועדת האכיפה אשר דחתה את הסדר האכיפה בשל חומרת החשדות נגד גולדמן.