דין העתירה להידחות בשלב זה מאחר שהעותר, המכהן כאמור כשר בממשלה, נמנע מלפעול בדרכים העומדות לרשותו לצורך העלאת הנושא לדיון בממשלה וקידום החלטות מתאימות, לשיטתו.

ההחלטה בדבר מזונות זמניים נוגדת את עקרונות הדין והפסיקה בנוגע לגובהם של דמי המזונות.

אין מחלוקת כי העותר נאסר מכוח פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת. בניגוד לטענת העותר, אין בהתנהלות הנטענת של הסוהרים כלפיו, התנהלות שאם אכן קרתה כפי שהעותר טוען, היא כשלעצמה בלתי חוקית וחמורה – כדי לשנות את רכיבי גזר דינו או כדי להפוך את מאסרו לבלתי חוקי.

בעתירה המכוונת נגד החלטה זו נטען, בין השאר, כי היא התקבלה תוך פגיעה בזכות הטיעון של העותר ובזכותו להליך הוגן, כי היא מבוססת על קביעות עובדתיות שגויות, ואף אינה סבירה לגופה. 

כיום, מצויים אנו במצב נורמטיבי שונה, לפיו אין מניעה חוקית למחיקת שמם הפרטי הקודם של בעלי תעודת זהות המבקשים זאת, בין היתר, מחמת שינוי מינם בתעודת הזהות.

הלכה היא עמנו כי בית המשפט הגבוה לצדק לא נדרש לעתירות המוגשות לפני שהרשות קיבלה החלטה סופית לגופו של עניין (ראו למשל: בג"ץ 8145/19 ד"ר ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (02.01.2020)); הדברים נכונים מקל וחומר מקום בו "אין כל החלטה מינהלית שניתן להשיג עליה בערכאה שיפוטית" (ראו והשוו: בג"ץ 444/21 פלוני נ' משרד הביטחון מתאם הפעילות בשטחים ועדת מאויימים, פסקה 2 (24.01.2021)).

נטען כי העתירה תוקפת את המדיניות הכללית של ההעמדה לדין ולא עוסקת בהכרעות נקודתיות ובשאלות ראייתיות; כי המדיניות הנוכחית היא בגדר אכיפה בררנית המבטאת שינוי מדיניות האכיפה ביחס לאירועים מקבילים בהיקפם מהעבר – ההפגנות נגד הסכמי אוסלו ונגד ההתנתקות – אירועים שאותם ראו העותרים כ"קבוצות שוויון" לענייננו.

לטענת העותרים, המשיבה הפרה את חובתה לנהוג בשוויון ונהגה בחוסר סבירות בכך שסירבה ליתן להם פיצוי משולב בקרקע ובכסף. החלטה זו מפלה לרעה את העותרים הן ביחס למוחמד שקיבל פיצוי בקרקע ובכסף, והן ביחס לבעלי זכויות אחרים בכפר עינאן, וזאת מבלי שקיימת כל שונות רלוונטית המצדיקה הפליה זו. 

יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיב ולפיה העותר "מסית, פעיל חמאס, העוסק בפעילות בטחונית וארגונית, אשר ברשותו אמל"ח והמעורב בפעילות חמאס, והמהווה סכנה ברורה ומיידית לביטחון האזור".

לטענת העותר ההחלטה התקבלה נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הוא נעדר סמכות להפעיל שיקול דעת במקרה זה. העותר ממשיך וטוען כי מכיוון שההחלטה התבססה על שאלת סמכות, ישנה הצדקה להתערבותו של בית משפט זה.