העותר טען, בין היתר, כי המעצר נעשה על מנת ללחוץ על חמו, אביה של אשתו, וכי בד בבד עם המעצר, חולט רכבו של המערער ונגרם נזק לרכב.

אין מוצא במקרה זה מדחיית העתירה על הסף, בשל כך שהטענות המועלות בה הן טענות ערעוריות ביחס להכרעות שיפוטיות שניתנו על-ידי הערכאות הדיוניות המוסמכות לכך.

העותרת טוענת כי נפלה טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי גם שיקולי צדק מחייבים התערבות שיפוטית בפסק הדין. בתמצית נטען, כי "עניין זה חורג מעניינה הפרטי של העותרת, ומסכן כל מבוטח אשר סבל משני אירועים שוליים במהלך חייו אשר יביאו לבטלות הפוליסה שלו". 

טוענים העותרים כנגד הקביעה לפיה עליהם להביא ראיות לכך שהעיזבון לא חולק. הם הבהירו כי אין ביניהם מחלוקת שהעיזבון לא חולק, וגם המשיב 3 לא כפר בכך. משאין מחלוקת בין הצדדים, היה מקום לשיטתם לקבל טענה זו כעובדה ולא לדרוש כי יוכיחו אותה בראיות.

ההכרעה בבקשת רשות הערעור – בטרם הוגשה עמדת היועמ"ש בתיק האחר, ולאחר שהוגשו על-ידי המשיבים שש בקשות למתן החלטה, אשר לטענת העותרים לא הומצאו להם – פגעה בזכויותיהם הדיוניות, שכן במסגרתה, למעשה, בוטלה, לבקשת המשיבים, ההחלטה מיום 18.6.2023 – זאת, מבלי לקבל את תשובת העותרים לבקשות המשיבים למתן החלטה (בניגוד לתקנה 50 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 

טענותיה של העותרת מופנות באופן מהותי כלפי החלטותיו הדיוניות של בית המשפט לענייני משפחה, ובפרט אלו הנוגעות לאי-זימונה של פרופ' לב-ויזל למתן עדות. כפי שתואר, עוד קודם לסיום ההליך בבית המשפט לענייני משפחה הערעורים שהוגשו על החלטות אלו לבית המשפט המחוזי – נדחו. כעת נדחה גם הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. 

טענתו העיקרית של העותר היא כי הערכאות שדנו בעניינו לא התייחסו לטענתו לפיה על בית משפט השלום לנכות מעונשו את ימי המאסר שהוא ריצה חלף עבודות שירות.

בין היתר נטען כי ההחלטה אינה עומדת בחובת ההנמקה, חורגת מסמכות, סוטה מהוראות החוק, פוגעת בכללי הצדק הטבעי ויוצרת עיוות דין חמור היורד לשורשו של עניין.

לטענת העותר, החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול למחוק את התביעות שגויות. בין היתר, נטען כי בית הדין האזורי שגה בקביעתו כי לא התקיימו דיונים ולא ניתנו החלטות מהותיות.

העתירה הוגשה באופן שאינו מאפשר להבין כיאות את אשר נטען בה, ודי בכך על מנת לדחותה על הסף; שנית, העתירה אינה מעלה כל טענה משפטית קונקרטית אשר מצדיקה התערבות חריגה כאמור. שלישית, לא למותר לציין כי הגם שהעתירה הוגדרה כחוקתית ומכוונת נגד מעשה חקיקה של הכנסת, זו האחרונה לא צורפה כמשיבה.