במסגרת העתירה שלפנינו, טוען העותר כי אי גיוסם של ערבים אזרחי ישראל מנוגדת לדין והופכת את הוראותיו לאות מתה; עולה לכדי אכיפה בררנית אסורה; יוצרת פגיעה באינטרס הלאומי, בביטחון המדינה ובכלכלה; ופוגעת באופן חמור בזכויותיהם לשוויון, לכבוד ולביטחון של האזרחים ותושבי הקבע מכלל המגזרים – ערבים, יהודים, דרוזים וצ'רקסים – כאחד.

נטען כי מכוח עקרונות יסוד בדין הבינלאומי והחובות המוטלות על המפקד הצבאי מכוח המשפט הישראלי, ובהן השמירה על הסדר הציבורי, חלה על המפקד הצבאי חובה להגן על רכושם ולאסור על פגיעה בקניינם של העותרים.

עמדת המשיבים היא כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בצו הרביעי, הואיל וזה הוצא מטעמי בטחון החלטיים ולאחר שנמצא כי אין דרך אחרת למנוע את הסיכון הרב הנשקף מהעותר לביטחון האזור ולשלום הציבור.

מבקש כי נבטל את החלטת בית הדין הארצי וכי נורה, הלכה למעשה, על ביטול פסק הדין בערעור שנתן בית הדין האזורי. טענותיו של העותר בעתירה זהות לטענות שהעלה בבקשת רשות הערעור, כאשר במרכזן הטענה כי תלושי השכר שגילה מהווים ראיות חדשות המצדיקות את ביטולו של פסק דין זה.

המערער עומד על טענתו כי בית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים ומתוך דעה קדומה, והוא מוסיף כי החלטת הפסלות כוללת שגיאות עובדתיות וסתירות פנימיות. עוד חוזר המערער על הטענה כי המותב איים עליו, ולטענתו אין לייחס משקל לכך שהאיום אינו מופיע בפרוטוקול הדיון, מכיוון שהמותב הוא שקובע את תוכנו של הפרוטוקול.

מלינה על החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה ומבקשת כי נעיין מחדש בטענותיה. בנוסף טוענת העותרת כי בניגוד להנחיות בית הדין האזורי מיום 4.1.2023 בב"ל 10629-09-22, ועדת הערר שהתכנסה לדון בעניינה פעם נוספת לא דנה באותו הרכב.

בהינתן נסיבותיו האישיות הייחודיות (ובפרט פציעתו במהלך הלחימה והשפעותיה עליו כיום, כמו גם עובדת היותו אזרח שאינו משרת בסדיר); בשים לב לכך שעסקינן בעבירות נשק ברף הנמוך, וכן לשוני בין המקרה דנן לבין עבירות נשק בעלות סממנים פליליים; ולנוכח משך הזמן בו מצוי העותר במעצר – שגו הערכאות הצבאיות שלא בחנו כלל את האפשרות לשחרר את העותר לחלופת מעצר.

העותר מלין על כך שלא ניתנה לו הזדמנות להתמיין לסיירת מובחרת במסגרת גיבוש סיירות וסבור כי נעשה עמו חוסר צדק בעניין זה. 

לטענת העותר, בכך שלא ניתנה החלטה מנומקת בתלונתו הנוספת, עבר המשיב על החוק ועל התקנות שהותקנו מכוחו. 

לטענת העותרים, המטרה הציבורית שבגינה הופקעו המקרקעין נזנחה, ועל כן יש להורות על ביטול ההפקעה והשבת הבעלות במקרקעין אליהם.