העותר טוען כי החלטת בית הגדול מחזקת את טענותיו בדבר הפגמים שנפלו בפסק הדין שניתן בעניינו, וכי קיים חשש שבהיעדר פיקוח של בית משפט זה, בית הדין ישוב ויאשררו. 

במסגרת העתירה, מבקש העותר כי המשיבים ינקטו צעדים שונים אותם הוא מפרט קודם לעשיית השימוש בטכנולוגיה האמורה.

העתירה הנוכחית, אשר גם בה מבוקשים כאמור סעדים דומים, הוגשה בשם של 48 תושבי רצועת עזה אשר על פי הנטען נעצרו על-ידי כוחות הביטחון. העתירה מתייחסת לעותרים ממספר סוגים – כלאה שנעצרו ברצועת עזה (כאשר שניים מהם קטינים); ואחרים (14 תושבי רצועת עזה) אשר נעצרו בשטחי ישראל או ביהודה ושומרון. נטען כי מקום החזקתם של העותרים אינו ידוע למשפחותיהם.

העותר טען כי יש לבטל את הוראת הסילוק מכמה טעמים, וביניהם כי אין הצדקה חוקית לסילוק המבנה מאחר שבנייתו הסתיימה 17 חודשים עובר למועד המצאת הוראת הסילוק, כך שהמבנה אינו מבנה חדש לפי הצו.

העותר טוען כי פסקי הדין שניתנו על-ידי בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול, אינם מיישמים את ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"מ 919/15), וכלשונו "המשיבים 2-1 מסרבים לקבל את סמכותו של בית המשפט העליון ואינם רואים את עצמם ככפופים להלכותיו".

בעתירה נתבקשנו להוציא צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם, מדוע לא תבוטל ההחלטה כך שיתאפשר לעותר לקדם הליכים תכנוניים להכשרתו של המבנה.

בעתירה התבקשנו, בעיקרו של דבר, להוציא מלפנינו צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם, מדוע לא יוחרגו המבנים מתחולת צו איסור הבנייה; ולחלופין, מדוע לא יימנעו המשיבים מהריסת מבנים אלו, על-פי צווי ההריסה הסופיים שהוצאו ביום 26.07.2022. 

בעתירה שלפנינו התבקשנו לקבוע שעל המשיבים חלה חובה לספק מערך היסעים לצרכי תחבורה חיוניים של משרתי כוחות הביטחון, הסדירים והמילואים, במהלך סופי השבוע, נוכח המצב הביטחוני בארץ.

לא רק שאין בתרומה המחדשת הנטענת כדי להימנע מהחלת עניין כספי אלא להיפך – הותרת העתירה על כנה בשל נימוק זה חותרת תחת ההלכה שנקבעה בעניין כספי, שנועדה למנוע את עקיפת הצורך להגיש בקשת הצטרפות לעתירה קיימת באמצעות הגשת עתירה חדשה.

עניינה של העתירה שלפנינו בשומת ניכויים שהוציא המשיב 3 לעותרת, שבמסגרתה בוטלו נקודות הזיכוי שהעותרת הביאה בחשבון בחישוב המס של עובדיה.