המשיבים חוזרים על טענתם כי הפסקת הכיסוי הביטוחי תוביל לעצירת טיפולים רפואיים ולפגיעה בזכותם של האזרחים האוקראינים לבריאות ולשלמות הגוף. מטעם זה, מבוקש כי הכיסוי הביטוחי יחודש לתקופה של שנה לפחות, החל מיום 1.1.2024;.

לאחר שיח ושיג שהתקיים בין הצדדים במסגרת הפסקה שנערכה בדיון, מסר ב"כ המדינה את המתווה שאושר – בעקבות הסכמת הצדדים על ידי מפקד המחוז.

בעתירתו טוען העותר לפגמים שונים שנפלו בדין המשמעתי בעניינו. במקביל, ובמישור הכללי, מעלה העותר טענות הנוגעות לזכות לייצוג על-ידי עורך דין בהליכים משמעתיים בצה"ל.

העותר טוען כי לא ביקש להחריג את המבנה מצו איסור הבניה, וכי הבקשה שהגיש עסקה בקבלת אישור לקליטת בקשתו להיתר. לצד זאת הוא טוען, כי התנהלות המשיבים חורגת מהוראות המשפט הבינלאומי, ואף חורגת ממתחם הסבירות המינהלי.

חל שינוי מהותי הן בתשתית העובדתית בבסיס העתירה, הן בטענות המשפטיות של העותרים – והעתירה במתכונתה הנוכחית אינה מתאימה עוד לבירורן.

בקשת העותרים לבקר את מרשם בבית הכלא – סורבה. העותרים הוסיפו כי עתירת אסיר שהגישו בסוגיה זו "נדחתה על הסף בהיעדר יפוי כוח מטעם מרשם" (להלן: העתירה בנושא הביקור). לטענתם, "הנהוג במקרים אלו הוא לאפשר את הביקור ולחתום על יפוי כוח במהלכו, אלא שבמקרה זה קלעו המשיבים את העותרים ל'מלכוד 22' לאמור: לא תוכל לבקר את מרשך בהעדר יפוי כוח, והואיל ולא תוכל להחתים את מרשך על יפוי כוח משום שאינך רשאי לבקרו" (כך במקור – ח' כ').

לוּז טענותיה של העותרת מתמקד בחיוב הארנונה שהושת עליה, לאחר שהמקרקעין שבבעלותה הועברו לתחום שיפוטה של עיריית קריית אתא. לטענתה, חיוב זה מהווה הפרה מצדה של עיריית קריית אתא את התחייבותה למועצה האזורית זבולון להשוות את תעריף הארנונה, לאחר שינוי הגבולות המוניציפליים שבין השתיים מכוח הצו הנזכר.

העותרים טוענים כי אמת-המידה של "בני מקום", המשמשת בסיס להטבה הנתקפת בעתירה, אינה ממין העניין ויוצרת הפליה פסולה בין בני מקום ובין מי שאינם בני מקום.

מאז השתנה אמנם מצב הדברים, וניתנה החלטתו המעודכנת של המשיב במכתבו מיום 30.11.2023. ב"הודעתה" של העותרת מתבקש הלכה למעשה "שיפוץ" העתירה המקורית. 

בעתירה נטען כי החלטת המשיבים למנוע את כניסת העיתונאים הזרים לרצועת עזה לצורך סיקור המצב מהווה פגיעה קשה ובלתי מידתית בחופש העיתונות ובזכויות הנוספות הכרוכות בו, ובהן חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. כן נטען כי החלטה זו פוגעת גם בחופש העיסוק.