יוצא חוצץ נגד האפשרות שיוגש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין. העותר טוען כי בית משפט זה מוסמך להעביר תחת שבט ביקורתו את השיקולים ששוקלות רשויות המדינה בהחלטתן על הגשת ערעור, וכי על בית משפט זה לבחון אם שיקול הדעת הופעל שלא כדין, נוכח שורת הכשלים הארוכה שאירעו במקרה זה ובהינתן העוול החמור והקיצוני שנגרם לו.

נטען כי ההחלטה שלא להמשיך את הפעלתו של מערך התחבורה הציבורית בשבת התקבלה בשרירותיות, ללא שינוי נסיבות או טעם של ממש, והיא מונעת משיקולים פוליטיים זרים.

בעתירתו מיקד העותר את טענותיו וטען כי בית הדפוס רשום על שמו אך "צו התפיסה" הוצא על שם אחיו (להלן: האח), אשר נגדו הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירות ביטחון שונות, אולם אין קשר בין המעשים המיוחסים לאח לבין העותר עצמו ואין בסיס בדין למתן צו ההחרמה. 

בעתירה שלפנינו, שב העותר על עיקרי טענותיו לפני בתי הדין, וטוען כי נפלו שגיאות מהותיות בפסק דינו של בית הדין האזורי, כמו גם בפסק הדין שניתן על-ידי בית הדין הארצי. 

בעתירתו טוען העותר כי הסכמה כאמור, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, נכפתה עליו. עוד טוען הוא כי לא היה מקום להניח בעניינו כי קיימת מניעה כלשהי להגשת התובענה שהגיש תחת פרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק). זאת, מאחר שההסכם הקיבוצי אשר חל אצל המשיבה 2 (להלן: המשיבה) – מעסיקתו – מחריגו ממנו באופן מפורש.

אין יסוד לטענת העותרים בבג"ץ 8351/23 אשר מייחסת להחלטת הממשלה חוסר סבירות קיצוני. זאת, לא רק נוכח האמור בחוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3), התשפ"ג-2023, אשר כונן את סעיף 15(ד1) לאותו חוק יסוד, שתקפותו עומדת להכרעה לפנינו בהליך אחר.

בעתירתה טוענת העותרת כי בית הדין הארצי חרג מסמכותו כאשר פסק בניגוד לפסק דינו של בית הדין האזורי והתערב בשיקול דעתו; שלא על פי טיעונים שהועלו על ידי המשיב; בהתחשב בשיקולים אשר לא נשקלו על ידי הערכאה קמא; ותוך התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. 

העותרת, עמותת אלמגור, טוענת כי החלטת הממשלה נתקבלה בחוסר סמכות, מבלי לקבוע וליישם קריטריונים ברורים להחלפת החטופים באסירים הביטחוניים, בהתעלם ממסקנותיה של ועדת שמגר, אשר קיימה דיון כללי בנושא, ומדרישותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – וכל זה תוך העצמת הסיכון להישנותם של מעשי טרור קשים לו חשופים כלל אזרחי המדינה ותושביה. 

לטענת העותרת, המשיבים 1 ו-2 שגו עת סירבו לחרוג בעניינה מהכלל בדבר איזון שוויוני הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון. עקב כך, נטען כי לכשתצא העותרת לפנסיה בעוד כ-6 שנים, יהיה עליה "לפרנס את עצמה בסכום הגמלה העומדת על סך של כ-3,500 ש"ח" בלבד ואילו הכנסתו הכוללת של המשיב 3 תעמוד על כ-23,500 ש"ח. 

העתירה מתארת פוטנציאל לפגיעה מינית במאושפזות במחלקות פסיכיאטריות, ונטען כי במהלך אשפוזן המאושפזות פגיעות במיוחד לניצול מיני על ידי מאושפזים אחרים.