יש למקד את הדיון בטענותיהם של העותרים המצויות במישור היישומי-קונקרטי לגבי הפעלת סמכותו של המשיב בנסיבות המקרה דנן.

טוענים העותרים כי במענה לפניותיהם, נמסר להם כי עליהם להתחיל לרצות את עונשם בארה"ב ורק אז להגיש בקשה לריצוי יתרת העונש בישראל. העותרים משיגים על קביעה זו ומבקשים כי נורה לשר המשפטים "לבקש מעמיתו בארה"ב לאפשר לי להסגיר את עצמי לרשויות בארה"ב לשם החזרתי לישראל".

בעתירה טוענים העותרים כי סגירת השער עומדת בניגוד למתווה הביטחוני שאושר בבג"ץ 3758/04; וכי היא צפויה לפגוע באופן קשה ובלתי מידתי בזכויותיהם של העותרים, לרבות בחופש התנועה, בזכות לעבוד, בזכות לחינוך ועוד.

לטענת המוקד, עם פרוץ המלחמה, ביום 7.10.2023, נעצרו העותרים 2-1 על-ידי כוחות הביטחון באזור מחסום ארז. כעת, בעיצומה של המערכה, מבקש המוקד כי נורה למשיבים, כוחות הביטחון, לפזר את ערפל הקרב, לאתר בין עצורי המלחמה את העותרים 2-1, ולמסור לו מידע על אודות מקום מעצרם ועל הגורם המחזיק בהם.

בפי העותרות טענות רבות על אודות התיקון, שלשיטתן, טומן בחובו "[החזקה של] אסירים ועצורים בתנאים בלתי אנושיים שפוגעים בצלם אנוש", נוכח הפגיעה ב"זכות לשטח מחייה מינימלי" וב"זכות למיטה". 

בעוד שהמשיבה מעוניינת לקדם את הדיון ככל האפשר ולהשלים את הליך הגירושין במהירות האפשרית, לדבריה רצונו של הבעל הפוך והוא מעוניין למשוך את ההליך ולהותירה עגונה. 

בעת הזו, משהורה בית הדין על ביטול צו ההרחקה והבהיר כי העותרת רשאית להיכנס בשעריו של בית הדין כמפורט בהחלטתו, הרי שהעתירה התייתרה ואין עוד תוחלת בהמשך בירורה.

בין היתר, נטען כי החלטת בית המשפט יש בה ממד של נקמנות בעותר עקב תלונותיו נגד השופטת שהגיש לנציבות תלונות על שופטים; כי גורמי הרווחה שיקרו וטפלו עליו טענות שונות, ופעלו בדרך של הונאה והסתרה.

לפי כללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי ניתן לפגוע ברכוש פרטי רק כאשר קיים צורך צבאי חיוני, וצורך זה לא הוכח בעניינו של העותר.

למקרא התגובות לעתירה, ניתן היה להשתכנע, כי צרכי מערכת הביטחון, ביחס להטסת מטענים וכוחות מילואים, קיבלו מענה עד כה, והצפי הוא שיוסיפו לקבל מענה הולם באמצעות הכלים העומדים לרשות מערכת הביטחון