לטענת העותרת, הן פגמים מהותיים שנפלו בצו ההסגרה, הן נסיבותיה האישיות הקשות, מצדיקים את אי-הסגרתה לרומניה.

לשיטת העותרות, פסק דינו של בית משפט זה, שניתן כאמור בדן יחיד, ניתן בחוסר סמכות ובניגוד להוראת סעיף 26 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שלפיה בית משפט זה ידון ככלל בשלושה.

מדובר בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני, משהתקבלה בחלוף 26 שנים מיום כניסתן לתוקף של התקנות – ובעוד שהמצב העובדתי בדבר קיומו של בית המגורים לא השתנה. 

מדוע לא יבוטלו המכתבים המורים לעותרים להשיב את ההלוואות, "וכתוצאה מכך, יהפכו הלוואות אלה למלגות"; או לחלופין, "מדוע לא יכיר המשיב במקומות העבודה הציבוריים בהם מצאו העותרים תפקיד" ככאלה העומדים בתנאים להסבת ההלוואה למלגה.

העותרת מבקשת כי נורה למשיבים "להפעיל את סמכותם" בשורה של סוגיות הנוגעות לזכויות משרתי הקבע והפורשים משירות זה. 

העותרת טוענת כי התגבשה תשתית ראייתית לביסוס חשד סביר שהמשיב 6, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ביצע עבירות פליליות לפי סעיף 2 לחוק המתנות ותקנה 2 לתקנות שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1980.

העותר מעלה טענות נגד הדיינים שדנו בעניינו בשתי הערכאות, ובכלל זה טענות למשוא פנים, שלא גובו בראיות. כן מעלה העותר טענות ביחס לשינוי הרכב הדיינים שדן בעניינו בבית הדין האזורי.

בעתירתם ביקשו העותרים כי נורה על ביטול החלטת משיב 1 מיום 13.10.2020 וכי יקבע ששכונת כרמית תקבל מעמד של ישוב קהילתי עצמאי נפרד.

התשתית העובדתית להגשת העתירה נסמכה כולה על דיווח מבית החולים לפיו "קצין צה"ל התקשר לפני זמן קצר לבית החולים והורה לאנשיו לפנות אותו באופן מיידי, תוך ציון כי במקום עתידה להתבצע פעילות צבאית". 

נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיב ולפיה העותר מעורב בתכנון פעילות צבאית, בעל קשרים לפעילים צבאיים, ומעורב בפעילות ביטחונית המהווה סכנה לביטחון האזור.