דין העתירה להמחק. הנושא הקונקרטי שהועלה לדיון, צו עיכוב היציאה מהארץ, התייתר לאחר שהצו פקע והעותר יצא מהארץ.

העותר טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי מושא העתירה דנן לא נומקה כמצוות הוראת סעיף 68ב הנ"ל ולפיכך יש להורות על ביטולה.

העותרים שבים על הטענות העקרוניות שנטענו ונדונו בעבר בכל המתייחס לשימוש בתקנה 119. לטענתם, השימוש בתקנה זו אינו משרת את התכלית ההרתעתית העומדת ביסודה, אלא להיפך – השימוש בה מוביל להחמרה במצב הביטחוני על רקע העמקת העוינות והשנאה.

במישור העקרוני נטען, בין היתר, כי הפעלת סמכותו של המשיב מכוח תקנה 119 מהווה ענישה קולקטיבית אסורה; כי ההריסה אינה מגשימה תכלית הרתעתית אפקטיבית; וכי הפעלת הסמכות אינה מאפשרת לעותרים לממש את אופציית המחילה המעוגנת בתקנה 119 סיפא.

העתירה דנן מציגה מקרה לא שגרתי, בו ראשיתם של המעצר ומניעת המפגש בהליכים שנוהלו על פי הדין הישראלי, והמשכם, בצווים שהוצאו לפי דין האזור. 

בעתירתו טוען העותר כי החרגת המבנים מצווי איסור הבנייה לא תפגע באינטרס ביטחוני, בשים לב לשטח המבנים ולכך שהם מצויים בלב אזור מאוכלס ומרובה מבנים. 

דין העתירה במתכונתה הנוכחית להימחק, בשל מיצוייה. כפי שמציינים העותרים בהודעתם, הצוות הבין-משרדי התכנס לראשונה לפני כחודש, ביום 17.8.2023, בישיבה שבה נכח נציג העותר 1.

טוענת העותרת כי שירתה כחובשת קרבית בעוטף עזה החל מחודש אפריל 2018 ועד לחודש אוקטובר 2019, וכי נרשמה כחובשת לא קרבית "עקב טעות של המשיבים", כלשונה. 

העתירה שלפנינו, בגדרה שבה העותרת על הטענות שהעלתה לפני בית הדין הארצי, ובהן הטענה ולפיה היה מקום לפסול את תוצרי השימוש במצלמות שצולמו בכבישי הגישה למקום העבודה תוך פגיעה בפרטיותה.

בבסיס העתירה, בעיקרו של דבר, טענות העותרים בדבר קידומו של הליך ההסדר "ללא ידיעת בעלי הזכויות הפוטנציאליים בניגוד להוראות [הפקודה]". זאת, משהעותרים "הינם הטוענים לזכויות בעלות [בחלקה אחת מתוך המקרקעין – ח' כ']".