המערערים טוענים כי בהחלטתו מיום 30.5.2025 המותב הביע דעתו המפורשת ביחס לטענת האכיפה הבררנית ולכן הוא אינו יכול לאכוף באובייקטיביות צו שיפוטי של מותב אחר המורה ההפך.

המערער טוען, בין היתר, כי יש מקום להקל בעונשו בשל נסיבות חייו הקשות; מצבו הנפשי והרגשי לאורך השנים; מצב בריאותו הרופף; וגילו המתקדם. כמו כן, טוען המערער כי יש להתחשב בהודאתו, בחרטה שהביע, ובלקיחת האחריות על מעשיו.

המערער טוען כי שגה המותב בהחלטתו שלא לדחות את הדיון שנקבע ליום 12.11.2025 נוכח בקשתו להעביר את מקום הדיון בהליך. ואולם, החלטה זו היא החלטה דיונית מובהקת שמסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, ואין בה כשלעצמה כדי להקים עילה לפסילת המותב.

טוענת המדינה כי העונש שהוטל על המשיב מקל יתר על המידה. לגישתה, עונש זה אינו משקף את חומרת העבירות שביצע המשיב ואת הנזק הכבד שגרם. 

המערער טוען כי לנוכח קטינותו, היה על בית המשפט ליתן משקל עיקרי למסלול השיקומי, ולאפשר לו להמשיך במסלול זה במסגרת מעון "אחווה" שבו הוא שוהה כיום. 

טוען, בעיקרו של דבר, כי בשל מחדלים שונים של המותב בניהול ההליך נפגעה זכותו להליך הוגן.

מעיון ב"נט המשפט" עולה שהמותב יושב גם בתיק העיקרי, ולכן – בהתאם לסעיף 74(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) – היה על המותב לפסול את עצמו מאחד ההליכים.

בערעורו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי קבע מתחם בלתי הולם ומחמיר; בית המשפט חרג מהעונשים המוטלים בדרך כלל בעבירות דומות ופגע בעיקרון אחידות הענישה; הפסיקה עליה הסתמך בית המשפט בפסק דינו התייחסה לנסיבות עבירה חמורות יותר מאלו שביצע המערער.

עונש המאסר בפועל שהושת על המערער הינו מחמיר יתר על הנדרש. לעמדתו, בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם בעת מיקום המערער במתחם העונש לכך שהוא נעדר עבר פלילי; נתון במעצר לתקופה בלתי מבוטלת בתנאים קשים; ומעשיו לא הובילו לפגיעה בנפש. 

לטענתה, העונש שנגזר על המשיב רחוק מלהלום את הפגיעה הקשה בערכים המוגנים ואף מנוגד לפסיקת בית משפט זה – אשר הדגישה את הצורך להיאבק בתופעת פתרון הסכסוכים בדרכי אלימות, ובפרט באמצעות חפצים חדים.