כלל החומרים שאליהם נחשף המותב – בהם תסקיר שירות המבחן, חומר ראיות שכלל תמונות ששלח המערער ועדות המתלוננת, וכן הליכי הטרדה מאיימת בעניינו – מהווים מסה קריטית העלולה להשפיע על שיקול דעתו.

העונש שנגזר על המבקש לא מרתיע דיו ואינו הולם את עברו הפלילי של המשיב. לחלופין נטען כי ככל שהעונש מבטא את מדיניות הענישה הנוהגת אזי שיש להחמירה. 

המערער טען כי העונש של שבע שנות מאסר בפועל אינו מידתי וחורג משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, כפי שניתן ללמוד מפסיקות אחרות שבהן נגזרו עונשים קלים יותר במקרים חמורים לא פחות.

נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשהטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בניגוד להמלצת תסקיר שירות המבחן בעניינו, ומבלי שבית המשפט המחוזי נימק את סטייתו מהתסקיר.

המערער חוזר על כך שלא הסכים למאסר על תנאי או למגבלות הנוספות שהוטלו עליו, מלבד תקופת מאסרו בפועל. עוד טוען המערער כי המותב "עושה שימוש בכס המשפט להכשיר הונאה".

המבקשים טוענים כי בניגוד לקביעת בתי המשפט קמא, קיים אופק תכנוני ממשי להכשרת המבנה; כי הם הופלו לרעה ביחס לשכניהם מאותו אזור; וכי נגרם להם עיוות דין חמור בכך שבקשתם נדחתה ללא קיום דיון.

נטען לקיומו של מנעד ענישה רחב בעבירות בהן הורשע המערער; נטען כי נסיבות ביצוע העבירות בצירוף נסיבותיו האישות של המערער ומצבו הרפואי – הן הגופני והן הנפשי מחייבים הקלה משמעותית בעונשו.

המערערת משיגה על העונש שהוטל על המשיב. בתמצית נטען, כי העונש שהושת עליו חוטא לעקרון ההלימה, ואינו משקף כראוי את החומרה היתרה במעשים המיניים שביצע בשלושה קטינים, ביניהם תינוקות.

הערעורים שהוגשו מהווים תמונת ראי זה של זה. בשניהם נטען הן כלפי המתחם והן כלפי מיקומו של המשיב בו (אם כי במהופך)..

בקשת המשיב, שירות בתי הסוהר, להארכת התקופה בה יימנע מהמערער, עו"ד במקצועו, להיפגש עם אסירים ביטחוניים, למשך שישה חודשים נוספים.