המערערים טענו, בין היתר, לנסיבותיהם האישיות; לכך שהגיעו לסולחה עם המתלונן ס', שאף הגיע לאולם בית המשפט כדי למסור עדות לזכותם, לאחר שפיצו אותו בסכום של 60,000 ש"ח; כי היה על בית המשפט להתחשב בהודאתם ובחסכון בזמן שיפוטי; וכי ניתן להתייחס לכלל האישומים כמסכת אחת.

על רכיב המאסר בפועל נסב הערעור שלפנינו, שבו הלין המערער על חומרת העונש. הערעור מתמקד בנסיבותיו האישיות של המערער, כמי שהוכר כנכה צה"ל בשיעור של 25% בגין פוסט-טראומה בה לקה עקב שירותו הצבאי, ולנוכח הרעה במצבו הנפשי בעקבות מותם של מכרים וחברים באירועי השבעה באוקטובר.

בפי המערער טענות על אודות מתחם העונש ועל גזירת העונש בתוך המתחם. בעיקר בשים לב לחלקו המינורי באירוע; לכך שהנזק לנפגע נגרם בעיקר בשל מעשיו של חברו של המערער ולא בגללו; לחריגה מהענישה הנוהגת במקרים דומים.

מבוקשו של המערער הוא להאריך את המועד להגשת ערעור על הפיצוי שהושת עליו במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין. בהתאם להוראות סעיף 78 לחוק העונשין.

המערערים מוסיפים וטוענים כי החלטת המותב בבקשת הפסלות מחזקת את התשתית העובדתית לקיומה של "העוינות הרבה" של המותב כלפיהם.

בערעורה טוענת המערערת כי העונש שהוטל על המשיב רחוק מלשקף נכונה את חומרת מעשיו. בשים לב לתקופה שבה נעברו העבירות – רובן לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל; לריבוי המעשים; לאפיונם וחומרתם; ולהתרשמות שירות המבחן מהמשיב, היה מקום להשית עליו עונש חמור בהרבה, למרות גילו הצעיר.

בערעור שלפניי מודגש כי העמותה פתחה בבדיקה בעניינו של המותב זמן רב לפני הרשעת המערער בעבירת החנייה מושא ההליך; וכי בסמוך למועד ההרשעה העבירה העמותה את דו"ח הביניים למנהל בתי המשפט, לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ולמותב עצמו, וזאת באמצעות מכתב בחתימת המערער. 

מכאן הערעור שבפניי, במסגרתו שב וטוען המערער כי דעתו של המותב ננעלה בעניין שבליבת ההליך.

המערער מוסיף ומדגיש כי בהליך הקודם המותב קבע, הלכה למעשה, כי המערער אינו מהימן, ובתוך כך ההליך הנוכחי יעסוק בטענות שההכרעה בהן דורשת קביעות ביחס למהימנות גרסתו.

כבר במועד הקראת הכרעת הדין, טרם שנשמעו הטיעונים לעונש, בית המשפט נתן דעתו לכך שהעונש הראוי למערער הוא מאסר בפועל. המערער הוסיף וטען כי אמירה זו מצד בית המשפט הובילה ל"נעילת עמדת" המדינה.