מטבע הדברים המדינה טענה ועודנה טוענת כי להערכתה רמת הסיכון הביטחוני הנשקפת מן המערער היא גבוהה ומיידית. מנגד, המערער טען ועודנו טוען כי אין תשתית למעצרו המינהלי.

המותב פעל באופן מידתי ובחר בסנקציה שמטרתה להבטיח את תקינות ההליך, מבלי להכביד על העד מעבר לנדרש (ראו, למשל, עניין בר, בפסקה 5) – ואזכיר כי המותב הפחית באופן משמעותי את סכומי הסנקציות לאור התנצלותו של העד בסיום הדיון (אף שהייתה רפה). בנסיבות אלו איני מוצא מקום לעשות שימוש בסמכותי לבטל או להפחית את סכום הקנס.

המערערים טוענים כי בית המשפט שקל את רכיב ה"תקיפה בחבורה" שלוש פעמים – הן כחלק מיסודות עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הן במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם, והן כשיקול הנוגע להרתעת הרבים (אשר הוביל לכך שהמערערים לא מוקמו בתחתית מתחם העונש שנקבע בעניינם).

המדינה הגישה את הערעור שלפנינו וטוענת במסגרתו כי יש להחמיר בעונשו של המשיב. שכן, העונש שנגזר עליו על ידי בית המשפט קמא אינו הולם את חומרת מעשיו ואת האיום והסכנה לשלום הציבור הגלומים בעבירה בה הורשע.

המדינה סבורה כי עונשים אלו רחוקים מלהלום את חומרת מעשיו של המשיב ובפרט את מדיניות הענישה הנקוטה בידינו ביחס לעבירות סחיטה – זאת, לנוכח תופעה של סחיטת דמי חסות שפשתה בחברה הערבית והיתה למכת מדינה

בגזר דינו של בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"פ 13686-01-24 מיום 24.6.2024 (השופט א' פורת), נגזר על המערער עונש של 7 שנות מאסר בפועל, לצד עונשי מאסר על תנאי וחיוב בתשלום פיצוי לאם המנוח. המערער משיג על עונש זה, אשר לטענתו חמור יתר על המידה.

הנחת היסוד עליה נשען ערעור המערער היא כי טווח הענישה אשר הוסכם על הצדדים משקף את מתחם העונש ההולם כמשמעו בסעיף 40ג לחוק העונשין. על יסוד הנחה זאת, טוען המערער כי הבחירה לגזור על המערער 16 חודשי מאסר – סמוך מאוד לרף העליון של טווח הענישה, ובהתאם, לגישתו, לרף העליון של מתחם העונש ההולם – שגויה.

במצב הדברים שנוצר, אין לנו אלא להניח לטובת המערערים כי שיקול השהייה במעון נעול לא זכה להתייחסות ראויה עת נגזר דינם של המערערים בבית המשפט קמא. לפיכך, ולא מכל טעם אחר, מצאנו לנכון להפחית במידת מה את עונש המאסר שהושת עליהם. 

טרם סיימה ב"כ המשיבה את טיעוניה ובטרם השמיע בא כוחו את טענותיו, בית המשפט קטע את דברי ב"כ המשיבה ואמר לב"כ המערער: "כתבתי כבר גזר דין של תשעה חודשי עבודות שירות. תצא החוצה ותסגור עם המאשימה על עונש מוסכם ואתקן את גזר הדין".

לטענת המערערת, העונש שנגזר על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו ואת נסיבות המקרה. בכלל זה, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לעובדה שמדובר בעבירת יבוא, בהיותה "החוליה הראשונה והקריטית בשרשרת העבריינית"; למספר כלי הנשק.