לטענת המדינה, העונש שנגזר על המשיב אינו משקף את חומרת מעשיו. נטען, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה "קלות הדעת" בעניינו של המשיב היא בעוצמה הגבוהה ביותר ומצויה על גבול יסוד נפשי של "אדישות", מצדיקה קביעת מתחם שקצהו בעונש המקסימום הקבוע בצידה של עבירת ההמתה בקלות דעת – 12 שנות מאסר בפועל.

שב וטוען המערער כי פרשנותו של בית המשפט לדבריו ולדברי באת כוחו שגויה ומלמדת על נעילת עמדתו של המותב ביחס למערער. עוד הוסיף המערער כי אמירות בית המשפט עלולות ליצור רושם של "גישה שאינה עניינית" כלפי באת כוחו ופוגעות במראית פני הצדק; וכי הבקשה לפסול את המותב הועלתה בהזדמנות הראשונה וללא שיהוי.

במסגרת הערעור, המערער שב וטוען כי, חרף העובדה שהמתלוננת התנגדה למעשים, בין היתר כשאמרה "לא", הרי שיש להסתכל על האירוע בכללותו. נטען כי לאורך האירוע התקיימה אינטראקציה "רומנטית" בין המערער למתלוננת, וכי השניים נכנסו לרכב מתוך כוונה לקיים בו יחסי מין. לטענתו, "מיד" שהבין כי המתלוננת אינה מעוניינת בהמשך קיום המגע עמו. וכל האירוע נמשך "חצי דקה, דקה" כלשונו.

בערעור הודגש כי המערערים הם אזרחים ישראלים, שיש לתת משקל לפגיעה הנמשכת בזכויותיהם באמצעות מעצר מינהלי, ואף הוטעם שיש לבחון בעניינם חלופת מעצר. 

חוזר וטוען ב"כ המערער כי יש להורות על פסילת המותב, וזאת הן בשל דברי ב"כ המשיבה בדיון אשר חרגו מהוראות החסד"פ, "זיהמו" את ההליך ואת תודעת המותב, ופגעו אנושות בסיכויי טענותיו המקדמיות של המערער.

ביחס לגזר הדין נטען כי שגה בית המשפט עת החמיר עם המערער בעונש בשים לב לנסיבות המקרה ולנסיבותיו האישיות המיוחדות, בהן גילם המבוגר של הוריו ומצבו הרפואי המורכב, המצדיקות הקלה בעונשו. נוכח נסיבות אלה המערער סבור כי גם הפיצוי הכספי שהוטל עליו גבוה יתר על המידה. 

הערעור שבפנינו התמקד בעונש המאסר בפועל. באת-כוחו של המערער הדגישה שהמערער הוא אדם צעיר, נעדר עבר פלילי (כפי שציין גם בית המשפט המחוזי). היא הוסיפה וטענה שיש ליחס משקל רב לפציעתו של המערער בגדרו של האירוע שעמד במוקד ההליך העיקרי – כתוצאה מהירי המערער נפגע בשלושה מקומות בגופו ונגרם לו שבר ברגל.

לטענת המערערת, מתחם העונש ההולם אינו משקף נכונה את נסיבותיו החמורות של המקרה. צוין, כי משילוב העבירות בהן המשיב הורשע, כמו גם מהימלטותו ומהימנעותו מלהזעיק עזרה ניתן ללמוד על חומרת מעשיו, אשר לא קיבלו ביטוי במתחם העונש ההולם שנקבע. 

נטען, בעיקרם של דברים, כי דעת המותב ננעלה זה מכבר וכי המותב נחשף לעברו הפלילי של המערער.

אשר לערעור על גזר הדין, המערער טען כי העונש שהושת עליו מהווה החמרה במדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה; כי בשים לב להיקף המעשים המיוחסים ליתר המעורבים בפרשה, מדובר בענישה מחמירה גם ביחס לעונשים שנגזרו עליהם בגין מעשים אלו.