חומרת העבירות בהן נמצא המערער אשם, שכאמור בוצעו בשיטתיות זו-אחר-זו ובתוכן שלושה מעשי שוד בצוותא, לצד הסיוע למעשה שוד ופגיעה מכוערת במקום תפילה.

העותרים מבקשים כי בית המשפט יורה על הסרת החיסיון כולו. לחלופין מבקשים כי יימסרו להם פרפרזות כך שיוכלו לזהות אם קיים פוטנציאל להגנת העותרים.

המערער טוען כי המותב שגה משלא פסל עצמו, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. לשיטת המערער, עמדתו של בית המשפט הייתה אמורה להינתן במסגרת החלטה מפורטת, לאחר שנשמעו טענות הצדדים במלואן ובסדר דיוני הוגן וראוי. משעה שגובשה דעה קדומה נחרצת על ידי המותב, שהתבטאה בהמלצתו למחוק את הערר, דעתו "ננעלה" ונפגעה אפשרות המערער לניהול הדיון באופן אובייקטיבי.

במסגרת הערעור שלפניי חוזר ומתאר המערער את ההליכים השונים שהתנהלו או מתנהלים בעניינו בפני המותב, ואת מעורבותו של המותב בהליך הנוכחי מרגע "פיצוח הסוכן" ועד להגשת כתבי אישום. בין היתר נטען כי המותב נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות קבילות ובלתי קבילות בעניינו, ביניהן עבר פלילי; עדויות הסוכן; ומסדרי זיהוי.

בערעורו טען המערער כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי חריג בחומרתו, כאשר נסיבות המקרה אינן מצדיקות חריגה ממדיניות הענישה הנוהגת בעניינם של קטינים ומהמלצה חיובית של שירות המבחן.

בתמצית, נסוב הערעור על מספר קביעות עיקריות, ובהן כי המערער נטל חלק בפועלות איבה במישרין ולא רק בעקיפין; כי אם המערער ישוחרר, יש אפשרות שישוב ויצטרף למעגל הלחימה; וכי אצל המערער לא מתקיימות נסיבות מיוחדות שיעלו כדי טעמים מיוחדים להצדקת שחרורו וביטול צו הכליאה.

נטען, כי בשים להיקף הראיות שאליו נחשף המותב במסגרת הדיונים בהליכי המעצר, כמו גם עברו הפלילי של האחרון, יש להעביר את הדיון לפני מותב אחר. 

בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה להארכת המועד. צוין כי בקשה להארכת מועד תתקבל כאשר המבקש הראה כי העיכוב אינו רובץ לפתחו, או "מנימוקים מיוחדים" המצדיקים את הדיון בבקשה.

המערערת טוענת, בעיקרם של דברים, כי השאלה שהפנה אליה המותב במסגרת הדיון מיום 4.7.2024 מלמדת על נעילת דעתו בעניינה ועל אימוץ העובדות שמיוחסות לה בכתב האישום. משכך, לשיטת המערערת, קיים חשש ממשי למשוא פנים שמקים עילה להעברת הדיון לפני מותב אחר, וכי אף שיקולים של מראית פני הצדק מצדיקים את פסילתו של המותב.

הקשיים בגרסתה של מ' בוקעים בזה אחר זה סדקים במסכת הראיות לחובת המערער, עד אשר הצטרפותם יחד מלמדת כי אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר כנדרש, ומשכך יש לזכותו מחמת הספק מהרשעתו באישום השני.