אין מקום להקל, כהוא זה, בעונשם של המערערים. שהרי, הלכה היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם על פני הדברים נפלה בגזר הדין טעות מהותית או כאשר העונש שנגזר על המערער חורג באופן ניכר וממשי מרמת הענישה הראויה או הנוהגת בנסיבות דומות.

המערער חזר על עיקרי טענותיו בהליך קמא. הוא הוסיף כי נפגעת העבירה לא פירטה מה הביא אותה להגיש את הבקשה בחלוף כעשור ממועד ההרשעה; וכי בית המשפט שגה כאשר לא בחן את המניע לבקשה. עוד נטען כי היה על בית המשפט לתת את הדעת לטענות המערער בדבר עיתוי הגשת הבקשה, לאחר שהמערער שילם את מלוא המחיר לחברה ואת מלוא הפיצוי לנפגעת העבירה.

חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות נושא ההליך. המערער טוען, בעיקרם של דברים, כי במסגרת הדיון מיום 8.9.2024 הביע המותב את עמדתו – שלפיה הטענות בקובלנה לא מתאימות להליך הפלילי ואף לא עוסקות בעניינים חשובים – באופן נחרץ שיש בו כדי להקים עילה להעברת הדיון לפני מותב אחר. 

על ההחלטה הדוחה את בקשת הפסילה נסב הערעור שלפניי, בו טוען המערער כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו נטען כי החלטת המותב מעקרת מתוכן את החלטת הפסילה העצמית. נטען כי המסמך הוא "מסמך חריג ביותר, שסוקר את עמדתו של שירות המבחן – ברמה המוסדית ולא מנקודת מבטו של איש הטיפול – כלפי המערער"; כי נכללו בו תיאורים המשחירים את דמותו של המערער שלא לצורך.

המערער טוען כי אין לקבל את עמדת המותב לפיה בית המשפט אינו קובע אילו אישומים מיוחסים לנאשם, שכן כל אדם שיקרא את החלטות בית המשפט יחשוב שהן משקפות את המצב העובדתי המדויק; וכי החלטה זו פוגעת בזכויות יסוד של המערער. עוד נטען כי בשלב הדיוני שבו נמצא התיק, לא ייגרם כל נזק בהעברתו למותב אחר.

טען המערער כי היה מקום להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. המערער עמד בערעורו על היותו אדם נורמטיבי וישר המצטיין בכל אורחותיו, ואף צירף קלסר עב כרס הכולל תעודות ומסמכים המעידים על אורח חייו הנורמטיבי.

בא-כוח המערער חזר על הטענות שנשמעו מפיו בבית המשפט המחוזי. הודגשה הטענה כי מעשיו של המערער עולים כדי קרבה הדוקה לסייג ההגנה העצמית לאחריות פלילית ומשכך היה על בית המשפט להקל בעונשו כמצוות סעיף 40ט(א)(9) לחוק העונשין. בכל מקרה, היה על בית המשפט להתחשב בכך שהמנוח "לא טמן את ידו בצלחת" ותרם תרומה משמעותית להסלמת האירוע, גם בדיבור וגם במעשה.

המדינה טוענת בערעורה, בעיקרו של דבר, כי העונש שהושת על המשיב אינו הולם את חומרת המעשים שביצע. נטען, כי נסיבות המקרה חמורות במיוחד, בין היתר לרקע ניצול מעמדו של המשיב לצורך פגיעה במתלוננים.

טענה המערערת כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לנסיבותיה האישיות; לעברה, ובפרט לפעילותה ההומניטרית הענפה עליה ניתן ללמוד אף מעדויות עדי התביעה; להיותה אדם נורמטיבי הנעדר עבר פלילי; ולפגיעה בתא המשפחתי שלה.