יש מקום להקל במידת מה בעונשם של המערערים. זאת, בין היתר לנוכח גילם הצעיר; היעדר עבר פלילי; האמור בתסקירי שירות המבחן ביחס לאפשרות של הליכי טיפול ושיקום – שמצופה מהמערערים להתמקד בהם; וטענתם כבדת המשקל של המערערים כי העבירות לא בוצעו על רקע אידיאולוגי.

המערער טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו יתר על המידה, בפרט בכל הנוגע להפעלת המאסרים על תנאי במצטבר. בין היתר, נטען כי היה על בית המשפט המחוזי להתחשב בכך שהאירוע הנדון הוא בגדר מסכת עובדתית אחת, אשר נמשכה מספר דקות ולא כללה תכנון מקדים; וכי לא היה מקום לזקוף לחובתו את בחירתו לנהל את משפטו עד תום.

המערערים טוענים, בעיקרם של דברים, כי בשים לב לאופן תיאור האירועים בכתב האישום המתוקן, ולפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים, שגה בית המשפט בכך שקבע כי לצורך קביעת מתחם העונש ההולם בעניינם של המערערים, עבירת החזקת הנשק לא נבלעת בעבירת ההמתה בקלות דעת. 

הערעור שלפנינו מופנה נגד עונש המאסר בלבד. המדינה מבקשת מאתנו שנחמיר עונש זה באופן משמעותי – החמרה שתהלום את חומרת העבירות שביצע המשיב ותשדר מֶסֶר מרתיע לעבריינים אשר שולחים את ידם בגביית דמי חסות ("פרוטקשן"). 

המערערת טוענת, בין השאר, כי העונש שהוטל על המשיב אינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה שלפיה יש להחמיר בענישה ביחס לעבירת אלימות בין בני-זוג, ובייחוד כאשר זו מבוצעת על רקע התנהגות שאינה מוצאת חן בעיני בן הזוג התוקפן; ואינו הולם את הפגיעה בערכים המוגנים של הזכות לחיים ולשלמות הגוף.

בנימוקי הערעור על גזר הדין, הצביע המערער על שורה של פסקי דין בהם העונש היה דומה או קל יותר, ושנסיבותיהם, כך לדידו, דומות או אף חמורות יותר. עוד הוסיף, כי בעניין דנן, אין מדובר בקרבת משפחה, שלגביה נקטה הפסיקה בגישה מחמירה

המערער סבור כי העונש שנגזר עליו חורג באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, באופן המחייב את התערבות ערכאת הערעור.

המדינה סבורה כי עונשי המאסר שבית המשפט המחוזי השית על המשיבים חורגים במידה קיצונית לקולא מהעונשים שראוי להטיל על נאשמים כדוגמתם. 

המערער טוען, בעיקרם של דברים, כי החלטתו של המותב נושא ההליך פוגעת בזכויותיו כנאשם בהליך הפלילי, מלמדת על נעילת דעתו בעניינו, ומקימה חשש ממשי למשוא פנים.

במקרה דנן ראינו לייחס חשיבות רבה לנטילת אחריות מצד המערער, בגדר מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. מצאנו לנכון להורות על הפחתה של שנה אחת מעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער, ולהעמידו על 4.5 שנות מאסר בפועל. אין שינוי ביתר רכיבי העונש שנגזרו על המערער.