לטענת המערער, לא ניתן משקל מספק לעמדת שירות המבחן ולחוות הדעת של מטפל נוסף שהוגשה בעניינו, בדבר השינוי שעבר בעקבות המאסר בפועל שריצה בגין עבירות קודמות, אשר היווה "גורם הרתעתי משמעותי". 

טענתו העיקרית של המערער הייתה כי יש להקל בעונשו נוכח זאת שעליו להיות מזוכה מהעבירה של גרימת חבלה חמורה. ברם כאמור, לא נמצא ממש בטענת זיכויו.

לטענת המערער, בכתב ובדיון שנערך לפנינו, בית המשפט המחוזי קבע בעניינו מתחם ענישה מחמיר יתר על המידה. בפרט, נטען כי פסקי הדין שמהם נלמדה מדיניות הענישה הנוהגת אינם מתאימים לנסיבות המקרה דנן.

במסגרת ערעורו, טוען המשיב 1, כי העונש שהושת עליו, על כל רכיביו, חורג לחומרא ממדיניות הענישה הנוהגת.

מנגד, במסגרת ערעורה, טוענת המדינה כי במכלול נסיבות העניין, רכיבי המאסר בפועל והקנס שהוטלו על המשיבים חורגים לקולא ממדיניות הענישה הנוהגת.

המערער טוען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לעובדה שהיה קטין בעת ביצוע עבירת המין. כן הוא טוען כי העונש שנגזר עליו אינו נותן ביטוי ראוי למדיניות הענישה הנוהגת בעניינם של קטינים, ולפיה יש ליתן מעמד בכורה לשיקומו של הקטין אף אם ביצע עבירה חמורה.

טענת המערער היא כי בית המשפט החמיר בעונשו בהשוואה לעונשים הנהוגים בפסיקה ושגה בקביעת מדיניות הענישה הנוהגת. 

עומד המערער על הטענה כי הרושם שגיבש בית המשפט עקב גזירת דינו של הנאשם הנוסף, כמו גם הטענות והעובדות שפורטו בגזר הדין, צפויים להשפיע על בית המשפט בבואו לדון בעניינו של המערער. כמו כן חוזר המערער וטוען כי העלה את טענת הפסלות בהזדמנות הראשונה מבחינת באי כוחו הנוכחיים. 

ב"כ נזיה סבורה כי גזר הדין בעניינו, לוקה ב"החמרה יתרה". היא מצביעה לזכותו על כך שלא יוחסה לו השתייכות לארגון טרור, או למסגרת אידיאולוגית, לאומנית או גזענית אחרת – לא בעבר ולא בהווה. 

לטענת המערערת, מתחם העונש שנקבע בהתייחס לאישום הראשון אינו נותן ביטוי הולם לחומרת העבירות ולנסיבות ביצוען. מדובר בעבירות המצויות ברף חומרה גבוה במיוחד, שגרמו נזק לביטחון המדינה ושהיה טמון בהן פוטנציאל נזק רב. 

שב וטוען המערער כי צבר ההחלטות שקיבל המותב בעניינו מלמד על חשש ממשי שהמותב גיבש דעה נחרצת בהליך. עוד לטענתו, בהחלטות אלו פגע המותב, בדרכים שונות, בזכותו להליך הוגן.