מלין בפרט על חיובו בהוצאות ועל "המתקפה האישית", כלשונו, של בית המשפט על באי כוחו. לטענת המערער, החלטות אלו מלמדות על משוא פנים ועל גיבוש עמדה נחרצת מצד בית המשפט.

טוען המערער, בין היתר, כי בית משפט קמא החמיר במתחם הענישה ובעונש שקבע, שאינו תואם את מתחם הענישה ההולם בביצוע עבירות דומות; את נסיבות ביצוע העבירה וחלקו היחסי של המערער במעשים; את נסיבותיו האישיות; ואת האמור בתסקירי שירות המבחן וקבלת אחריות וחרטה כנה של המערער.

לטענת המערער, בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא העניק משקל מספק לשיקולי השיקום הרלוונטיים בעניינם של קטינים, תוך עמידה על ה"הבדל המהותי" הקיים בסוגיה זו בין קטינים לבין בגירים.

המדינה טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נמנע מלהורות על ריצוי המאסר במצטבר לעונש המאסר הנוסף שהושת עליו בתיק הנוסף.

לטענת המערער, בראי מתחם העונש ההולם שנפסק במקרים דומים, ובהתחשב בכך שכל המעשים שבגינם הורשע נעשו מעל הבגדים, וללא שימוש בכוח או באיומים, כך לדבריו – המתחם שנקבע בעניינו מחמיר יתר על המידה. 

לטענת המערער, שגה בית משפט קמא בהחליטו להטיל עליו עונש חמור מדי. במסגרת זו, נטען כי בית המשפט זקף לחובת המערער נסיבות עבירה שלא הוכחו ואשר סותרות את עובדות כתב האישום בהן המערער הודה במסגרתו של הסדר הטיעון.

המערערת טוענת כי העונש שנגזר על המשיב מקל עמו יתר על המידה ואינו הולם את חומרת מעשיו. הודגש כי המשיב השתתף בהתפרעות אלימה ביותר, שבמהלכה יידה אבנים לעבר שוטרים, וכי עוד באותו לילה האלימות שנקט "עלתה מדרגה" עת הגיע למלון כשהוא מצויד בבקבוק תבערה והשליכו לעבר דלת בית המלון, בידיעה כי במקום שוהים אורחים ועובדים וכי בעל המלון הוא יהודי.

המערער לא העלה טענות בערעורו כלפי גזר הדין, ורק בדיון לפנינו נטען כי הושת עליו עונש המחמיר עמו יתר על המידה. לוּ למען הסר ספק נבהיר כי בית המשפט עשה מלאכתו נאמנה בקביעת מתחם העונש ההולם ומיקום העונש במתחם בהתחשב בשיקולים הרלוונטיים לעניין.

היה מקום ליתן משקל רב יותר לטעמים שמנה בית משפט קמא בגזר דינו במסגרת השיקולים לקולה, ולהקל עוד קמעא בעונשו של המערער.

טענה המערערת כי בית המשפט המחוזי שגה ביישום המבחן שהפעיל לבחינת הצדקת החיסיון. הקטגוריות שבית המשפט הורה על גילוין אינן מידע החיוני להגנה, בעוד שישנו אינטרס ציבורי רם חשיבות בהותרת המידע חסוי.