בא כוחו של המערער טען כנגד המתחם שנקבע על ידי בית המשפט. להשקפתו לא ניתן ביטוי לנסיבותיו המיוחדות של המקרה שעליהן עמד בפירוט בכתב ובעל פה, כמו גם לנסיבותיו האישיות של המערער ולטענתו כי הגיע לארץ על מנת להיעצר. נטען בנוסף כי העונש חורג מרמת הענישה הראויה בהקשר בו עסקינן.

המערער טוען כי בהליך רגיל השופט אינו רשאי להיפגש עם כל אחד מן צדדים בנפרד, אף לא בהסכמה, ופגישה כזאת מקימה עילה לפסילת המותב – למעט בדיוני גישור. 

לטענת המדינה, הן מתחמי הענישה שנקבעו, הן העונשים שנקבעו בגדרם אינם הולמים את החומרה החריגה של האירוע ואת נסיבות ביצועו. המדינה הדגישה כי נסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן בעלות חומרה מיוחדת, והן מלמדות על התארגנות עבריינית מקיפה כדרך לפתרון סכסוכים, ומבטאות עזות מצח והיעדר מורא מפני החוק.

בערעור שלפנינו נטען, בית היתר, כי היה על בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת המערער או להטיל עליו שירות לתועלת הציבור.

בערעור שלפנינו נטען, בין היתר, כי מדובר בגזר דין מחמיר שאינו תואם את המלצת שירות המבחן; כי עונש המאסר שנגזר על המערער, שהוא צעיר ונעדר עבר פלילי, מונע את המשך הליך שיקומו; וכי היה על בית המשפט לדחות את הדיון ולאפשר למערער להמשיך להשתתף בתכנית השיקומית שנבנתה עבורו על ידי שירות המבחן.

עיקרו של הערעור בהליך השיקום שעבר המערער, ובהמלצה החיובית של שירות המבחן. בשל זאת, ביקש המערער לכל הפחות להמיר את עונש המאסר בפועל למאסר בעבודות שירות.

טענות המערער ממוקדות כולן בהחלטות שנתן המותב בנוגע לזימון הקטין וחוקרת הילדים כעדי הגנה. מדובר אפוא בהשגות "ערעוריות" על החלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לניהול ההליך – ומבלי להביע עמדה בנוגע להשגות המערער לגופן, לא מצאתי כי יש בהחלטות אלו כדי להעיד על חריגה מניהול סביר ויעיל של הדיון, או על "נעילת" דעתו של המותב באשר למערער.

לטענת המערער, בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש מאסר בפועל המחמיר עמו בראי נסיבות ביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים.

במקרה מעין זה, בו הושמטה הקרקע מתחת לטענתו העיקרית של המערער אשר בעטיה סבר כי ניתן להמתיק את דינו, עומד המערער ב"עילה השלישית" שפורטה בעניין קוטובסקי לעיל. לא היה מקום לכבול אותו בהודאתו שניתנה על בסיס אמונתו הכנה כי תינתן לו האפשרות להוכיח את חלקו בביצוע העבירה ביחס לשותפיו למעשה (שעליהם נגזרו עונשים קלים בהרבה), והיה על בית המשפט לבטל את הרשעתו. 

לטענת בא-כוח המערערים, נוכח ההסכמה על ביטול הרשעת המערער 1 בעבירת ההפקרה יש להקל בעונשו. נטען, כי עבירת ההפקרה היא העבירה המרכזית בה הורשע, וכי מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גרם מוות בנהיגה רשלנית ושיבוש מהלכי משפט מצדיקה הפחתה בעונשו.