עומדים המערערים על טענתם לקיומה של עילת פסלות עקב היחשפות המותב ל"מסה קריטית" של חומרי חקירה בעניינם. בהקשר זה טוענים המערערים כי המותב נחשף לחומרי חקירה רבים ומגוונים, הכוללים ראיות בלתי-קבילות.

בענייננו "הצטברו להם מספר אירועים ואמירות מצד בית המשפט שהלכו והסלימו לכדי 'מאסה קריטית' המלמדת כי דעתו של בית המשפט קמא ביחס לתוצאת ההליך המשפטי ברורה וידועה". המערער טוען כי "הוטחו גם אמירות כלפי ההגנה שאין להן מקום בבית המשפט, קל וחומר שלא מצד בית המשפט למי שעושה מלאכתו בסנגוריה".

טוען המערער כי החלטת הפסלות, בדומה להחלטות קודמות שניתנו בהליך, כוללת "אמירות אישיות ופוגעניות" ביחס להגנה וכי לא הובאה בה התייחסות עניינית לטענותיו. 

במוקד הערעור עומדת טענתו שלפיה יש להשיב לחזקתו חפצים שלשיטתו נתפסו בידי המשטרה בעת שנעצר בחשד לביצוע העבירות, בהיותו במקום עבודתו. המערער סבור כי חפצים אלו עודם מוחזקים בידי המשטרה כחלק מחומרי החקירה בתיק.

לטענת המערער, בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו יתר על המידה. נטען, כי אמנם המערער הורשע בעבירת המתה בנסיבות של אחריות מופחתת בנסיבות של הגנת השכרות, אולם לעניין העונש ישנן גם נסיבות נוספות של אחריות מופחתת.

המדינה טוענת כי במכלול נסיבות העניין, עונש המאסר שהושת על המערער מקל יתר על המידה, וחורג באופן מובהק ממדיניות הענישה הנוהגת, וכי יש לגזור עליו עונש חמור יותר באופן משמעותי. 

בנימוקי הערעור ובדיון שהתקיים בפנינו ביום 15.2.2023 טענו באי-כוח המערערים שיש להפחית מעונשי המאסר בפועל שהוטלו עליהם, בהדגישם את נסיבותיהם האישיות, את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, וכן את העובדה שבשלב זה נותר להם לרצות חודשי מאסר בודדים

עומדים המערערים על טענתם לקיומה של עילת פסלות עקב העובדה שהמותב דן בהליך הנזקקות, אשר ממשיך להידון בפניו גם כעת; העובדה שבהליך הנזקקות הוצג מידע רב שאינו קביל בהליך הפלילי; והדמיון הנושאי בין שני ההליכים.

חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי החלטת המותב בבקשת הפסלות "מוכיחה כי יש דברים בגו, בלשון המעטה".

בדיע טען, בין היתר, כי בלם 5.5 שניות לפני קרות התאונה אך איבד שליטה מאחר שאסמאעיל "חתך" אותו, נכנס לפניו ובלם; וכי לאור זאת ולאור העונש שהושת על אסמאעיל יש מקום להפחית בעונשו.

אסמאעיל, מיקד טענתו בכך שלמעשה האט ועצר את מכוניתו לפני הצומת, כך שאין לראות בו אחראי למעשיו של בדיע. למצער, נטען כי יש ליתן לכך משקל של ממש בגזירת הדין, ולהפחית את עונשו.