לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המשיב יתר על המידה לנוכח חומרת העבירה ונסיבותיה ובשים לב למדיניות הענישה המחמירה. נטען כי המשיב היה דומיננטי ביותר בעסקת מכירת הנשק, כאשר דאג לוודא את הוצאתה לפועל, בדק בעצמו את הנשק ואף היה בעליו של הנשק שנמכר לסוכן. 

מדיניות הענישה הנוהגת אף היא מצדיקה את קבלת ערעור המדינה. דומה כי הפסיקה שהוצגה בפני הערכאה קמא, אף זו שהוצגה על ידי המדינה, אינה משקפת את מלוא חומרת הדברים בענייננו. אמירתו החוזרת ונשנית של בית משפט זה בדבר הצורך בענישה מחמירה בגין עבירות אלימות בין בני-זוג, אינה מן השפה ולחוץ. מדובר בכורח המציאות.

חוזר המערער על טענותיו ומוסיף טענות רבות בנוגע להתנהלות שהוא מייחס לסנגור הראשון וליחסו של המותב אליו, ובכלל זאת כי נמחקו דברים מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 14.6.2020, לבקשת הסנגור הראשון.

שבים המערערים על טענותיהם בדבר השגיאות שנפלו בפרוטוקול הדיון מיום 8.3.2023, והם מוסיפים ומלינים על החלטת המותב לדחות את בקשת הפסלות. בתוך כך, נטען כי החלטת המותב "ניתנה לאדם הלא-נכון", שכן הבקשה הוגשה על ידי המערער עצמו כאשר "המערערת רק הופיעה בהודעה באורח טכני, כמשיבה, מאחר והתיק רשום על שמה". 

לטענת המערער מתחם הענישה מוטעה, והענישה שנגזרה חורגת מרמת הענישה המקובלת. להשקפתו, היה מקום למצות את הטיפול שניתן לו ולסטות מהמתחם משיקולי שיקום. בצד האמור נטען כי לא ניתן משקל הולם למצבו המשפחתי המיוחד ולחלוף הזמן.

טענתו העיקרית של רמי ביחס לגזר הדין, היתה כי בית המשפט המחוזי "החמיר עימו עד מאד", ולא יִחס משקל מספיק לנסיבותיו, כפי שהן משתקפות בתסקיר; וכמו כן שגה כשלא ראה לאמץ את המלצת שירות המבחן בתסקיר, שלא להשית עליו עונש מאסר בפועל.

לטענת המערערת, העונש שהוטל על המשיב אינו הולם את חומרת העבירות שביצע, את הסכנה המוחשית שמעשיו יצרו כלפי הציבור ואף לא את מגמת ההחמרה בה נוקטים בתי המשפט נוכח היקפה הנרחב של תופעת העבריינות בנשק.

הקלטות הדיונים הומצאו לבאת-כוחו, ביום 6.3.2023 ולאחר הגשת הערעור דנן, התברר כי הדברים שאמר לו המותב לא תועדו, ואף לא תועד עצם קיום השיח בין המותב ובינו. לטענתו, המותב עזר לב"כ המשיבה בניהול ההליך "לאורך כל הדרך", ובהקשר זה הפנה המערער לדברי המותב "עד כמה שאפשר אני אסייע", וטען כי מנגד המותב נזף בבאת-כוחו והשתיקה באופן המצדיק את פסילתו. 

טוען המערער – המייצג את עצמו בערעור – כי המותב דחה את בקשותיו "באופן שרירותי" ולמעשה מנע ממנו "כל אפשרות להתגונן". המערער מלין על שלוש ההחלטות שניתנו במהלך הדיון מיום 1.3.2023: ההחלטה שלא לאפשר את זימון עדי ההגנה תוך קביעה שפרשת ההגנה מוצתה

על המערער הושת עונש מאסר של 28 חודשים בפועל. המערער הלין על כך שבית המשפט לא ניכה את ימי מעצרו במלואם, אך כפי שהדגיש נכוחה בית המשפט קמא, היה מקום לנכות רק את ימי מעצרו של המערער שלא חפפו את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בתיק אחר.