בערעורה, משיגה המדינה הן על מתחם הענישה שנקבע, הן על העונש שהושת על המשיב בגדרי המתחם. לטענתה, מתחם הענישה שנקבע מקל יתר על המידה ולא משקף את החומרה הגלומה בעבירת ההצתה – לבטח בהינתן העובדה שהמחוקק קבע לעבירה זו עונש של חמש-עשרה שנות מאסר. 

אשר לעונש שהושת עליו, טען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי עניינו מצוי ברף החומרה הבינוני-גבוה, וכי לא העניק משקל הראוי לנסיבות המקלות הנלמדות מהאירוע – שנבע מניסיונו להגן על עצמו. 

המותב גיבש את עמדתו בעניין זה כבר במסגרת ההליך הקודם שבו זכות הטיעון של המערער הייתה מוגבלת ולא הייתה באפשרותו להתגונן כדבעי. 

במסגרת הערעור על גזר הדין נטען כי בית המשפט לא התחשב בעובדה שהמערער הינו קטין; כי יש ליתן משקל יתר לנסיבות האישיות של המערער, הנעדר עבר פלילי ובעל תפקוד חיובי לפי תסקיר שירות המבחן.

אללו מבקש כי נורה על ביטול עונש המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וכי תחתיו נורה על ביצוע 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות לצד צו מבחן למשך 18 חודשים, כפי שהומלץ על-ידי שירות המבחן. שכן, לדידו, שגה בית המשפט קמא עת שקבע כי בתחתית מתחם העונש ההולם ניצב מאסר בן 12 חודשים, וכי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי לא נמצאו נסיבות לחרוג מהמתחם לקולא, מטעמי שיקום.

המערערת עומדת על כך שהן מתחם העונש ההולם שנקבע, הן העונש שנקבע בגדרו לא הולמים את חומרת המעשים שבוצעו. לטענתה, מתחם העונש ההולם שנקבע אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת במקרים מעין אלה; ואינו מבטא כראוי את הפגיעה בערכים המוגנים שיוצרות עבירות נשק, בפרט בנסיבות המקרה דנן.

מהו המשקל שצריך לתת במקרה זה, במסגרת גזירת העונש, לתהליך שיקומי-טיפולי שעברו מי שביצעו עבירות קשות בהיותם קטינים?

הערעור שלפנינו נסוב על חומרת העונש שהושת על המערערת, ובו נטען כי שגה בית המשפט בכך שלא העניק משקל לחוות הדעת בקביעת מתחם העונש ההולם, אלא רק במיקום עונשה של המערערת בתוך המתחם.

טוען המערער, המייצג את עצמו, כי המותב אינו מאפשר לו להגן על עצמו, להביא ראיות ולחקור את המומחית שנתנה את חוות הדעת בעניין מסוכנתו. לפי המערער הוא טען "טענות עובדתיות חשובות ומכריעות" בנוגע להערכת המסוכנות בעניינו, והוא מבקש לטעון את טענותיו גם בפני בית משפט זה נוכח "מצבו המיוחד".

המערער מלין על כך שהמותב דחה את הבקשה לדחיית הדיון ביום 6.11.2022 לצורך מיצוי הליכי ההידברות וטוען כי הדבר "יצר תחושה קשה" שלפיה "ישנה בהילות שאינה ברורה", ולטענתו הוא פנה "פעם אחר פעם" אל בא-כוחו ו"ביטא תחושות קשות [...] והביע חשש ממשי ביחס לאווירה ולעוינות אותה חש במהלך הדיונים".