טענות המערער מכוונות, רובן ככולן, כלפי החלטות דיוניות שניתנו לאורך ההליך וכלפי האופן שבו נוהל דיון ההוכחות. כפי שנפסק בעבר, "החלטות הנוגעות לסדר הדין, כגון קציבת משך הזמן של חקירה נגדית או התרת שאלות בחקירה או איסורן, יכולות אמנם לשמש טעם לערעור או לבקשת רשות ערעור, במידה ונפל בהן פגם, אולם אין הן מהוות, כשלעצמן, טעם לפסילתו של שופט".

המערער, שאינו מיוצג, מלין על כך שהמותב "כפה" עליו להגיש את בקשת הפסלות שלוש פעמים, "דחה בעלמא" את הטענות שהועלו בבקשה, ונמנע מלפעול בהתאם להנחיית בית המשפט המחוזי. עוד סבור המערער כי יש טעם לפגם בכך שהמותב שחרר את בא-כוחו לשעבר מהייצוג טרם הדיון בבקשת הפסלות.

לטענת המערער, בקביעת מתחם העונש ההולם בעניינו, בית המשפט סטה ממדיניות הענישה הנהוגה, "הקדיש [...] את עיקר התייחסותו [...] לנזק הכבד אשר נגרם למתלונן" ולא נתן דעתו כנדרש לנסיבות ביצוע העבירה.

בערעורו, משיג המערער הן על מתחם הענישה שנקבע, הן על העונש שהושת עליו בגדרי המתחם. לטענתו, מתחם הענישה שנקבע מחמיר ואינו תואם את מדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. בתוך כך, טוען המערער, כי לא ניתן משקל מספק לנסיבות ביצוע העבירות, וביניהן – כי אלו בוצעו בתגובה לפעולות של נואף ואדהם, אשר הגיעו חמושים לחלקה יחד עם בני משפחתם ורדפו אחר המערער.

המערער סבור כי המידע שאליו נחשף המותב במסגרת ההליכים הקודמים שבהם דן, "עלול להביא לדעה קדומה" ולכל הפחות לפגיעה במראית פני הצדק.

לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי בהחליטו להטיל עליו עונש חמור מבלי שנתן משקל לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, שעיקרן תפיסת פדופילים על ידי המערער.

ערעור המדינה ממוקד בסוגיית אי-ההרשעה, וזאת בין היתר נוכח הטעות שנפלה בנוגע לרכיב העונש שעניינו בשירות לתועלת הציבור. בהקשר זה, לטענת המדינה, תוצאה של אי-הרשעה אינה הולמת את חומרת המעשים שבביצועם הודה המשיב, הכוללים פגיעות מיניות ברף הגבוה, שבוצעו באופן שיטתי, חוזר ונשנה, משך תקופת זמן ארוכה, באישון לילה, בחדרה ובמיטתה של המתלוננת. 

המערער טוען כי עמדת המותב לפיה הוא שיקר וזייף מסמך רפואי, בצירוף ההצעה כי תיפתח חקירה פלילית בנושא, מקימים חשש ממשי שהמותב "גיבש דעה מוצקה באשר לאופיו, דרכיו ואף אשמתו" – וזאת בפרט נוכח העובדה שהמערער נאשם, בין היתר, בעבירת מרמה.

המערער טען כי בית משפט קמא החמיר עמו יתר על המידה שעה שגזר את עונש המאסר בפועל. נטען כי בכתב האישום המתוקן במסגרת ההסדר, הוסכם לתקן את תיאור העובדות באופן המפחית מאחריות המערער.

הערעור שבפנינו הוגש ביום 21.12.2021 והוא נסב על מידת העונש שנגזר על המערער. מלכתחילה הערעור כוון הן כלפי אורכה של תקופת המאסר והן כלפי גובה הפיצוי. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 6.12.2022 באת-כוחו של המערער ציינה כי ניכר שריצוי המאסר במעון הנעול מיטיב עם המערער בהיבט השיקומי.