אנו מקבלים את הערעור על גזר הדין באופן שבו עונש המאסר בפועל בן 6 השנים שהושת על המערערים לצד עונש מאסר העולם, ירוצה בחופף לו באופן מלא. יתר רכיבי העונש בהתאם לגזר הדין יוותרו בעינם.  

לטענת המערער בהודעת הערעור שהוגשה בכתב ובטיעוניו בדיון בפנינו, בית המשפט המחוזי שגה והחמיר בקביעת מתחם העונש ההולם בעניינו יתר על המידה. זאת, בין היתר, מאחר שבית המשפט התייחס למעשי המערער כאירוע "מרובה פריטים" של מספר מעשים מגונים ומעשי אינוס אף שהורשע בפועל בעבירת אינוס אחת. 

מכאן הערעור שלפנַי, בו נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות של המערער, אשר מנסה להקים משפחה ומטפל באביו החולה, ובחר להרחיק את עצמו מכל עניין הקשור לעברו הפלילי ולהרשעתו בעבירות ביטחון. 

לטענת המערער, אין להלום מצב שבו המותב ימשיך לדון בהליך לאחר שיזם פנייה ליחידה החוקרת על מנת שתפתח בחקירה פלילית שבמסגרתה המותב עצמו הוא המתלונן. 

טענתו המרכזית של המערער בנימוקיו שבכתב ובדיון לפנינו, התמקדה בעיקרון אחידות הענישה, ומתייחסת לפער שבין העונש שהתבקש ושנגזר עליו, לבין העונש שהתבקש ושנגזר על ע' בהסדר הטיעון עמה.

לטענת המערער, מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי – כמו גם העונש שגזר – מחמירים יתר על המידה, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ולמצבו הרפואי, הנפשי והקוגניטיבי, המקים קרבה לסייג לאחריות פלילית. 

המערערת טוענת, בין היתר, כי מתחמי העונש שנקבעו אינם הולמים את חומרת העבירות שבוצעו (לרבות כמות העבירות, התכנון שקדם למעשים, מספר נפגעי העבירה והיקף הנזק שנגרם).

לטענת המערער, השיקום שעבר ניכר, בין היתר, מהשתתפותו בהליכים טיפוליים שונים והתפתחותו במסגרתם; הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, המלמדת על לקיחת אחריות וחרטה; אי-הישנות מקרי אלימות כלפי המתלוננת וההטבה שחלה ביחסיהם; תסקירי שירות המבחן המתארים את התנהגותו ועמדת המתלוננת אשר הובאה במסגרתם.

לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המשיב במידה חריגה ובלתי מוצדקת, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע ונסיבות ביצוען.

חוזרת המערערת על טענותיה בדבר היות המדינה תאגיד ובנוגע לדין הבינלאומי ודיני המלחמה. לטענתה, התברר לה כי המדינה היא "תאגיד זר הפועל למטרות רווח פרטי" המעסיק את כלל השופטים, ומשום כך המדינה מצויה "בניגוד עניינים אינהרנטי", באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים.