הבקשה נטועה עמוק בנסיבות המקרה הפרטני והיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר ראויה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

לגבי מרבית הטענות שהעלה המבקש – דעתי כדעת בית המשפט המחוזי. אף אני סבור, כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט השלום בדבר העברת הדיון בתיק, או בהוראות שנתן לאפוטרופסית לדין שמונתה לקטינה; ודאי לא כזה העולה כדי עיוות דין. אף לא מצאתי ממש בטענות הנוספות שהעלה המבקש.

הלכה למעשה, הוא טוען, בעיקרו של דבר, לעיוות דין, שכן "ערכאה אחר ערכאה איננה נותנת [לו] את יומו בפניה, אינן טורחות אף בבדיקה מזערית של הדברים, ואפילו אינן מבקשות את תגובתו של המשיב".

המבקש טוען, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחיל את חזקת הגיל הרך גם על הבת הגדולה, אשר בעת מתן פסק הדין היתה בת 6 וחצי לערך; ובכך שהתעלם מהמלצות חוות דעת המומחים. כמו כן נטען, כי הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות, הנוגעות ליישום חזקת הגיל הרך, ולמידת ההתערבות של בית המשפט בממצאים ובהמלצות של חוות דעת מומחים.

המחלוקת המרכזית נסובה סביב פרשנותו של סעיף ה(10)(א) להסכם, אשר קבע כי "הצדדים מסכימים כי לטובת הילדות הם יתגוררו בעיר [...], ואולם אם יחליט אחד הצדדים על שינוי מקום מגוריו אזי, מקום מגוריו החדש יהיה במרחק של עד 40 ק"מ [מהעיר – ר' ג']... שינוי מקום המגורים בתנאים אלה... לא יהיה טעון את אישורו".

המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית באשר לדינה של צוואה הכרוכה ומותנית במתן הלוואה.

בבקשה, חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערכאות הקודמות. לטענתו, קביעתן של הערכאות הקודמות, שלפיה התקיימו בין הצדדים יחסיים זוגיים המקימים עילה למתן צו הורות פסיקתי, שגויה. לטענתו, שררו בין הצדדים "יחסי ידידות בלבד", אשר אינם מלמדים כי הצדדים התכוונו לכונן הורות משותפת על הקטינים. 

המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי ההליך בעניין תביעת המזונות התנהל בפני השופט י' אליהו במשך שש שנים, וכלל שמיעת הוכחות ושמיעת עדים, ואף הוגשו במסגרתו סיכומים. בנסיבות אלו, נטען כי אין זה ראוי שפסק הדין יינתן על ידי מותב אחר.

הבקשה נטועה עמוק בנסיבות המקרה הפרטני והיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר ראויה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא מצאתי כי דחיית הבקשה מעלה חשש לעיוות דין.

נטען, בעיקרו של דבר, כי לנוכח התמשכות ההליך, היה על בית המשפט המחוזי להכריע בעצמו בשאלת הסדר הלינה, ולא להחזיר את הדיון בסוגייה לבית המשפט לענייני משפחה; וכי בשים לב לכך שבקשתה לעיכוב ביצוע התקבלה בסופו של דבר, היה מקום לבטל את החיוב שהוטל עליה בתשלום הוצאות המשיב בשל עשיית דין עצמי.