במסגרת הבקשה שלפניי חוזרים המבקשים על הטענות שהעלו בפני הערכאות הקודמות, וטוענים, בעיקרו של דבר, כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית לעניין זכות העמידה של יורש פוטנציאלי; וכי הסכמות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בהליך האחר, הן תולדה של תרמית והטעייה.

טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט לענייני משפחה לא היה מוסמך לבטל את הסכם הגירושין המתוקן, לאחר שקיבל תוקף של פסק דין חלוט, תוך פגיעה בהסתמכותה על פסק הדין בפרק הזמן שחלף; כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כאשר קיבל את טענותיו הסותרות של המשיב והביא לכך ש"חוטא יוצא נשכר".

האם החלטה בעניין פירוק שיתוף בנכס מקרקעין מהווה "פסק דין" המקנה ערעור בזכות, או שמא מהווה היא "החלטה אחרת" שאינה ניתנת לערעור אלא ברשות בלבד? 

טוענים המבקשים, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט המחוזי שגה כשהתערב בשיקול הדעת של בית המשפט לענייני משפחה בעניין שנוגע לסדרי הדין; כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מדתית, בפרט מאחר שבנסיבות העניין מידע רפואי על אודות המנוחה לאחר החתימה עשוי ללמד על אי כשרותה בעת החתימה על הצוואה.

מה דינו של עיזבון בן הזוג הראשון לאחר הסתלקות בן הזוג השני? האם העיזבון יחולק לילדי הצדדים בהתאם לחלוקה שנקבעה בצוואת בן הזוג הראשון במסגרת הוראת יורש אחר יורש, או שמא יחולק העיזבון בהתאם לכללי הירושה על-פי דין?

טוען המבקש, המייצג את עצמו, כי בקשתו כרוכה ב"השלכה רוחבית" החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לטענתו, בית המשפט לענייני משפחה חרג מסמכותו כאשר פסק לטובת כונס הנכסים שכר טרחה העולה על 4% מהתמורה במימוש מכירת הדירה, בניגוד לתקנה 36(ב) לתקנות המשפחה.

המבקש טוען כי נפלו שגיאות שונות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובאופן ספציפי באופן שבו בית המשפט המחוזי בחן את טובתן של הקטינות. לצדה של הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הבקשה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור עצמה. 

המבקש טוען כי עניינו מעלה שאלה עקרונית בדבר פרשנות סעיף 23(ג) לחוק הירושה, שזו הוראתו: "צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים"; השאלה, אליבא דמבקש, היא אם במקרה שבו הנסיבות שהצדיקו את עריכת הצוואה בעל-פה עומדות בעינן אף בחלוף חודש ימים ממועד עריכת הצוואה, הצוואה נותרת על כנה. דא עקא, ללא כל תלות במענה הנכון על שאלה זו, החשוב לענייננו הוא שהיא כלל אינה מתעוררת בנסיבות העניין דנן.

המבקש טוען כי בקשתו מצדיקה ערעור "בגלגול שלישי". לטענתו, בית המשפט המחוזי קבע הלכות בעלות משמעות אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין וכי בכל מקרה נגרם לו עיוות דין חמור שהוביל לאובדן ירושת אביו המנוח.

הלין המבקש על חוסר הצדק שנגרם לו לטענתו כתוצאה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו העלה המבקש גם שלל טענות נגד פסק דינה של הרשמת נויבירט, כמו גם נגד החלטות רבות נוספות שניתנו בעניינו במסגרת ההליכים השונים שהוא מנהל נגד המשיבה.