המבקשת טוענת כי הכרעותיהן של הערכאות הקודמות סותרות זו את זו, וכי סתירה זו מלמדת על קושי רחב ביישום סעיף 8א רבתי לחוק, המסדיר את מוסד הצוואות ההדדיות. בהתאם מצביעה המבקשת על שורה של שאלות עקרוניות, שלא ניתן להן מענה בבית משפט זה עד עתה, הקשורות לפרשנותן של צוואות הדדיות, ושמתעוררות, לדידה, גם בעניינה. ברם, עיון בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה אינו מגלה סתירה של ממש ביניהם.

המבקשת טוענת, בעיקרו של דבר, שבקשתה מעוררת שאלה משפטית עקרונית בעניין האפשרות של בית משפט לתת החלטות שסותרות פסקי דין והחלטות קודמים; שכן לטענתה, ההחלטה למנות אפוטרופוס לדין ועו"ס לסדרי דין סותרת את שנקבע בהליך הערעור. 

טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי הבקשה מעלה סוגיות עקרוניות המצדיקות את קבלתה. כך למשל, בסוגיית הגשת חוות דעת מטעם הצדדים. בנוסף, המבקשת טוענת כי נוכח הפער המשמעותי בין חוות הדעת של שני המומחים, היה מקום למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהשיב את ההליך לבית המשפט לענייני משפחה והורה על קידומו. זאת, נוכח הזמן שחלף מן המועד שבו ניתנה ההחלטה המקורית, שהיא כאמור, לגישתו, פסק דין סופי שחתם את ההתדיינות בין הצדדים. בנוסף, טוען המבקש כלפי חיובו בהוצאות.

המבקשים טוענים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה שתי סוגיות משפטיות עקרוניות שלא הוכרעו בפסיקתו של בית משפט זה: היקפה של החזקה בדבר אי-העדת עד רלוונטי והמשקל הראייתי שיש להעניק לדיווחים למס הכנסה.

בבקשת רשות הערעור הנוכחית חוזר המבקש על טענותיו. בשלב זה המבקש אינו מיוצג עוד, ובקשתו מנוסחת בשפה משתלחת – כלפי הצדדים האחרים, כמו גם כלפי המותבים השיפוטיים שדנו בעניינו.

טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כדי עיוות דין. נטען כי המבקשת לא הייתה צריכה להוכיח את הרחקתו של המשיב מן הבית המשותף, הואיל וההרחקה היא תולדה של החלטות שיפוטיות שניתנו על ידי אותו מותב בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים.

המבקש טוען כי המקרה דנן עוסק בסוגיה משפטית מובהקת – פרשנותו של סעיף 72(א) לחוק הירושה, וכי יש לו השלכות ציבוריות רחבות, על רקע החשש שבעלי חוב יימנעו במכוון מהעברת מידע על אודות ירושה כדי לחמוק מתשלומים. 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן כאמור על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, בהסכמת הצדדים, לאחר שבאי כוחם הסבירו להם את משמעות הסכמתם לכך.

המבקשים טוענים כי הסתירה בין פסיקותיהן של הערכאות הקודמות מעלה סוגיות החורגות מעניינם של הצדדים ומצדיקות דיון ב"גלגול שלישי".