בפתח בקשתו, טען המבקש, כי "הלכת חניון חיפה לא דנה ולא יכולה היתה לדון בבקשות רשות ערעור על ענייני משפחה, שעה שחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 חוקק למעלה מעשור לאחר פסק הדין". מכאן, לדבריו, שיש לנקוט בגמישות יתרה בבקשות דוגמת זו שלו, ולהנהיג לגביהן אמת מידה מקלה יותר.

לטענת המבקש המקרה דנן מעלה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ונסבה על השאלה מהו השכר הרלוונטי לחישוב השיתוף בזכויות פנסיוניות (במועד הקרע או במועד הפרישה). 

המבקשות מבקשות כעת כי בית משפט זה ייתן תוקף להסכמות הללו, אשר, כאמור, סותרות את תוכן ההצהרה שבזכותה התאפשר הליך ההפריה אשר הוביל ללידת הקטינות.

המבקש תלה יהבו, בעיקרו של דבר, על כך שלא היה מקום להחתמת הצדדים על יפוי כוח בלתי חוזר, משהדבר כלל לא התבקש על-ידם, ובהינתן שמשמעויותיה מרחיקות הלכת של החתימה לא הוסברו להם.

טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי לא קיבל את הסכום הנדון מהמשיבה, ולא אמר אמת בהליך ההוצאה לפועל; וכי מכל מקום, הוא לא נהנה מהטענה האמורה ולפיכך הוא אינו מושתק בגינה.

בעיקרו של דבר, המבקש שב על הטענות שהציג בפני בית המשפט המחוזי. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהנציח בהחלטתו את חוסר האיזון הכלכלי בין הצדדים, שצפוי להימשך עד לסיום ההתחשבנות וההליכים ביניהם. 

חוזר המבקש על עיקר טענותיו לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף עוד כי בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על בחינה של מאזן הנוחות בלבד, מבלי ליתן ביטוי לסיכויי הערעור, אשר הם לפי הטענה, גבוהים מאוד.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין. הערעור – נדחה, תוך שנקבע, בהתבסס על תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט לענייני משפחה; כי הממצאים שקבע בית המשפט לענייני משפחה, תומכים במסקנה שלפיה אין להורות על קיום הצוואה, וכי לא נפלה בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה טעות שבחוק.

הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, אשר מצדיקה, לפי טיבה ומהותה, מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אף לפי אמות המידה המרוככות, כאמור.

טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי משמעותו המעשית של פסק-הדין של בית המשפט לענייני משפחה היא סגירת התיק וקיצור תקופת עיכוב ההליכים; כי ההוראה על סגירת התיק הינה הוראה מהותית שנועדה לאפשר הגשת תובענות, וכי יש להעדיף את המהות על-פני הפרוצדורה; וכי בית-המשפט לענייני משפחה הבהיר את מסקנתו זו במסגרת החלטתו מיום 17.12.2022.