בבקשתו טוען היועמ"ש כי המקרה דנן מעורר שאלה מורכבת שעניינה בטובתן של הקטינות ואשר עשויה להשפיע על גורלן, כך שראוי לנקוט אמת-מידה מקלה וגמישה ולהיעתר לבקשת רשות הערעור.

המבקשת טוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי, בכך שבחר לבוא בנעלי השמאי אגסי, ולערוך בעצמו את החישובים הנדרשים. לדבריה, גם אם נכונה מסקנת בית המשפט המחוזי, כי יש לערוך את חוות הדעת בהתאם למתודה שעל-פיה נערכה חוות הדעת הקודמת, הרי שאין מקום לכך שבית המשפט המחוזי יעשה זאת בעצמו.

המבקש טוען, כי בהחלטות בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי נפלו שגגות, ועל כן – דינן להתבטל. ראשית, בית המשפט לענייני משפחה התעלם מטענותיו בדבר שינוי זרם החינוך, אף שטענה זו הועלתה על-ידו, מיד לאחר שנודע לו על כך. בהתאם נטען, כי שגה גם בית המשפט המחוזי בקביעתו כי מדובר בטענה חדשה, אף שזו הועלתה לראשונה לפני בית המשפט לענייני משפחה, קודם למתן ההחלטה. לטענת המבקש, התעלמות מטענה זו, על אף משקלה הרב, עולה כדי עיוות דין, המצדיק התערבות בגלגול שלישי.

ככל שניתן להבין מבקשת רשות הערעור, הכתובה בכתב-יד, ומנוסחת בתמציתיות רבה, שבה המבקשת על נימוקיה בבקשה להחייאת ההליך, ומבקשת את התערבותנו.

לא נפל פגם בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ואלו עברו גם תחת שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי, שנימק היטב את מסקנותיו, ובאופן משכנע. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. מתן הרשות גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין; אין הצדקה ל'גלגול שלישי'.

נטען כי יש להורות על ביטול צו הירושה המתוקן ועל מתן שהות מתאימה של 90 ימים לפחות ליורשים על מנת להגיע לצו ירושה סופי, חלוט ומוסכם ביניהם. לטענת המבקשים צו הירושה שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה נכפה על היורשים בניגוד לרצונם ומבלי להמתין עד שיגיעו להסכמה ביניהם.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התערב במסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה, וכי בקשתו מעוררת "עניין לציבור מעבר לעניינו של המערער". לגוף הדברים, הוא טוען כי בית המגורים נבנה באמצעות כספים שהרוויח לפני הנישואין, כך שיש להתייחס אליו כנכס שנרכש על-ידו לפני הנישואין.

לטענת המבקשים, המקרה דנן מעלה שאלה עקרונית, הנסבה על היקף האפשרות  להתחרט על הענקת מתנה, כאשר הזכות המוקנית היא זכות אובליגטורית, ולא זכות קניינית. המבקשים אף טוענים כי קיימות בעניין זה הכרעות סותרות של הערכאות הדיוניות.

שב המבקש על טענותיו בבית המשפט המחוזי והוסיף כי בית המשפט לא התייחס לטענות החוקיות והחוקתיות שהעלה בבקשתו. החלטת בית המשפט להורות על מינוי כונס לצורך מכירת הנכס חרף העובדה שהוצעה על ידו כבעל הזכות העיקרי בנכס הצעה העולה על מחיר השוק של הנכס כפי שנקבע על ידי שמאי בית המשפט, מהווה תקדים המתעלם מהוראות הדין. 

המבקש טוען שהמקרה דנן מעלה שאלה משפטית בעלת ממד עקרוני החורג מעניינם של הצדדים בכל הנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם. מנגד, המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, וכן מוסיפה גם טענות קונקרטיות הנוגעות לנסיבותיהם של הצדדים.