פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ובחומר הראיות אשר נותח ביסודיות על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

משיגים המבקשים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי. לשיטתם, שגה בית המשפט ביישום ההלכות לעניין פרשנות צוואה. לעמדת המבקשים, משקיים חסר או לחלופין ישנה סתירה בצוואה, יש לבחון את אומד דעתה של המנוחה בעת עריכת הצוואה בהתחשב בנסיבות חיצוניות, המצביעות לשיטתם במקרה דנן על רצונה של המנוחה לפצות את המבקשים באופן שמשקף את העלייה בערך הדירה.

המבקש טוען כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות משפטיות מובהקות ומהותיות, היורדות לשורשו של עניין ויוצרות עיוות דין חמור ביותר. לשיטתו, פסק הדין יסב לקטינים נזקים חמורים ובלתי הפיכים, נוכח הטלטלה הכרוכה במעבר נוסף ונוכח החשש כי המשיבה תמשיך בניסיונותיה להסית את הקטינים נגדו.

חוזרת המבקשת על הטענות שהעלה בעלה בעניין פלוני, ובפרט על הטענה שהחלטת ביטול הצוואה ניתנה בחוסר סמכות עניינית. על כך מוסיפה המבקשת וטוענת כי עניינה מעלה שורה של שאלות עקרוניות, בין היתר מכיוון שמתן תוקף לפסקי הדין האמורים מהווה פגיעה ביסודות השפיטה ובסדרי הדין.

המבקש טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק כנדרש וכי בית המשפט המחוזי התעלם מחומר ראיות רב שהוגש בהליך. עוד טוען המבקש, כי עניינו מעורר שאלה עקרונית הנוגעת לאמות המידה לבחינת כשרותו של אדם לצוות את רכושו.

המבקש טוען כי המקרה דנן מעלה שורה שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות לערער. לשיטתו, פרשנות בית המשפט המחוזי את הסכם הפשרה חורגת מהלכות של בית משפט זה בתחום פרשנות חוזים. כן טוען המבקש כי פסק הדין מעלה שאלה עקרונית בתחום ניגוד העניינים, בשל העובדה שבאת כוחו הקודמת של המבקש שימשה גם ככונסת נכסים של הנכס.

המבקשים טוענים כי בית המשפט לענייני משפחה התעלם מזכות הקדימה המוקנית למבקש לרכישת חלקו בנכס, מכוח הוראות סעיפים 105-101 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין). בהקשר זה נטען כי התנאים שהוצבו לפני המבקשים לצורך מימוש הסכם המכר, סותרים את זכות הקדימה האמורה ואת ההסדר שקבוע בחוק, ומשכך לשיטתם המקרה מעורר שאלות עקרוניות.

המבקשת טוענת כי מדובר ב"מקרה מתאים לדיון מחודש" בשאלת קביעת זמני שהות מקום שבו לצד ההורים הביולוגיים, לקטינים קשר עם  "הורה פסיכולוגי", שאלה שמתעוררת כנטען ביתר שאת כאשר מדובר במשפחות להט"ביות. בנסיבות המקרה נטען כי בית המשפט סטה מהכללים המנחים לקביעת טובת הקטינים. כך, נטען כי בית המשפט שגה בדחותו את המלצות העו"ס מבלי שנערכה חוות דעת עדכנית שמלמדת על שינוי בנסיבות שמצדיק מעבר למשמורת משותפת.

בבקשה שבפני שהוגשה ביום 10.1.2021 טוען היועץ המשפטי לממשלה כי המתווה שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי אינו מאזן כראוי בין זכויותיה של המשיבה לבין זכויותיהן של המשפחות שיקיריהן קבורים בסמוך לקבר שניתן צו לפתיחתו. לגישתו של היועץ המשפטי לממשלה יש לקבוע כי כאשר ידוע מראש שפתיחת קבר עלולה לפגוע בקברים סמוכים, יש לאפשר למשפחות הנפטרים הקבורים בקרבת מקום להביע את עמדתן בעניין פתיחת הקבר עובר למתן הצו לפתיחתו. 

חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי, בהתייחס בין היתר לפערים שבחוות הדעת השונות שהוגשו בבית המשפט לענייני משפחה; ולעיוות דין שנוצר לשיטתה שעה שהוחלט על שינוי מקום מגורי הקטין וזאת בסתירה לחזקת הגיל הרך. לטענת המבקשת, מקרה זה מעורר סוגיה משפטית חשובה שכן פסיקת הערכאות הקודמות מובילה לביטול חזקת הגיל הרך ולסתירת הדין הקיים.