החלטותיהן של הערכאות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על החלטת בית משפט קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

בבקשת רשות הערעור שבפנינו טענה המדינה כי במקרה זה מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית שטרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה. המדינה הוסיפה וטענה כי ההכרעה נחוצה במיוחד לנוכח הסתירות בפסיקותיו של בית המשפט המחוזי באותה סוגיה, ובהתחשב בכך שתלויים ועומדים כיום הליכים נוספים שעניינם בבקשות לצווי הורות פסיקתיים. 

הכרעותיהן של הערכאות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקשים טוענים כי בית המשפט לענייני משפחה, ובית המשפט המחוזי בעקבותיו, שגו בקביעותיהם כי המדובר בעסקאות נוגדת של התחייבות לתת מתנה. לטענתם, המנוח מעולם לא התחייב ליתן את המשק במתנה למשיב, זאת משום שההתחייבות לטובת המשיב לא ענתה על דרישת הכתב הקבועה בסעיף 5(א) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968.

המבקשת עותרת לקבל את בקשת רשות הערעור ובמסגרת זו להורות כי היא זכאית כבר היום למלוא הזכויות האופרטיביות שמוקנות לבעל המניות בכל הנוגע למחצית המניות בחברה שרשומות על-שם המשיב, לרבות רישומן על שמה במרשם בעלי המניות, מינוי דירקטורים, הצבעה באסיפות בעלי מניות, ועוד. 

שבה, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלתה בערכאות הקודמות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הקביעה שלפיה הציגה גרסה מתפתחת היא שגויה, וכי בניגוד לאמור בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, למעשה בית המשפט לענייני משפחה לא בירר קודם לכן את טענותיה ביחס לפגיעתו של המשיב בקטינה, וממילא לא הכריע בהן.

עיקר טענותיו של המבקש מכוונות לכך שבית המשפט לענייני משפחה נמנע מלשמוע את קולם של הקטינים, ולפיכך פסק הדין התעלם מרצונם שלא לעזוב את הארץ. 

המבקש מתמקד בדחיית בקשותיו לתיקון הפרוטוקול, וחוזר על עיקרי טענותיו בעניין זה. המבקש מוסיף וטוען כי החוק מסמיך את בית המשפט בקדם משפט לכלול בפרוטוקול את עיקרי הדברים בלבד, אך זאת בכפוף להסכמת הצדדים לכך, הסכמה שלפי הנטען לא ניתנה.

בעיקרו של דבר, המבקש מעלה טענות שונות נגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וכן חוזר על טענתו לפיה אין מדובר בפסק דין אלא בהחלטת ביניים. המבקש מוסיף ומעלה טענות שונות נגד התנהלותן של המשיבות.

ההחלטות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.