לגוף העניין, טוען היועמ"ש, כי המתווה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי יוביל להוצאת הקטינות ממשפחת האומנה הדואגת היטב לצרכיהן, ולהעברתן אל מערכת משפחתית סוערת שהסיכוי לשמור על שלום הקטינות במסגרתה לאורך זמן – קלוש. 

בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות גרמו לה עיוות דין. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לא התקיימו יסודותיה המצטברים של תקנה 148(ב) לתקנות המאפשרת מתן פסק דין ללא הנמקה נוספת בערכאת הערעור. 

לטענת בא-כוח המבקשים פסק הדין של בית המשפט המחוזי אכן נצפה על-ידו ביום 30.8.2021, אולם הצפייה נעשתה "כלאחר יד באמצעות יישומון מערכת נט המשרד". בא-כוחם של המבקשים מדגיש כי מתן פסק הדין נעשה "בעיצומה של חופשת הקיץ" וטוען כי יש להתחשב גם בתקופה של חגי תשרי שחלה מיד לאחר הפגרה.

המבקשת טוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי, בכך שבחר לבוא בנעלי השמאי אגסי, ולערוך בעצמו את החישובים הנדרשים. לדבריה, גם אם נכונה מסקנת בית המשפט המחוזי, כי יש לערוך את חוות הדעת בהתאם למתודה שעל-פיה נערכה חוות הדעת הקודמת, הרי שאין מקום לכך שבית המשפט המחוזי יעשה זאת בעצמו.

טוענים המבקשים כי המומחים מטעם בית המשפט, ובעקבותיהם גם בית המשפט לענייני משפחה וגם בית המשפט המחוזי 'טעו בהבנת מצב הדברים'.

לטענת המבקשת כאשר ישנה סוגיה משפטית זהה שמתבררת לפני בית המשפט עולה השאלה האם יהיה זה נכון להשתמש, בשני ההליכים, באותה חוות הדעת כפי טענתה או למנות מומחה חדש. לגישתה נקרתה בדרכו של בית המשפט העליון ההזדמנות להכריע בשאלה זו, שחורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי נגרם לו עיוות דין בשל מחיקת תביעותיו על הסף, במובן זה שנשללה ממנו ההזדמנות להוכיח את ההצדקות למנותו כאפוטרופוס של הקטינה.

בבקשה טוען המבקש כי ההליך דנן מעלה שאלה עקרונית לעניין זכות העמידה של יורש פוטנציאלי, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לטענתו של המבקש, בשורת החלטות של בית המשפט המחוזי נקבע שעל אף שליורש פוטנציאלי אין זכות בדין, כאשר קיימת אפשרות ממשית לפגיעה בציפייה הלגיטימית שלו באשר להיקף העיזבון העתידי, ראוי שלא לשלול את זכות העמידה שלו, אלא באותם מקרים בהם ירושתו העתידית מוטלת בספק ממשי. 

נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד "בניגוד לעובדות המקרה" ואינו עולה בקנה אחד עם הדין הקיים, ומשמעותו המשכם של הליכים משפטיים מיותרים וגרירת רגליים, ועוול גדול למבקשת ולקטינים. הודגש, כי "הראיות, העדויות, הממצאים והקביעות השיפוטיות הברורות של בית המשפט בערכאה הדיונית מובילות לתוצאה אחת ויחידה" לפיה יש להיעתר לבקשה.

בבקשתו הוא שב על טענותיו בדבר מצבה הרפואי של באת-כוחו ועל כך שלא לא ניתן לו יומו בבית המשפט בנסיבות שבהן ההחלטה בעניינו ניתנה על סמך כתבי בית-הדין בלבד.